משמר הירדן – תעודת זהות מקומית

מושב בגליל העליון ומדרום לעמק החולה. הישובים הסמוכים למושב משמר הירדן הם: מצפון – קיבוץ איילת השחר, מדרום – קיבוץ כפר הנשיא, ממערב- היישוב הקהילתי עמוקה וקיבוץ מחניים וממזרח – קיבוץ גדות. במישור המוניציפלי המושב נכלל בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מבואות החרמון. אוכלוסיית היישוב מונה כיום כ-610 תושבים. שמו של המושב נקבע לזכרה של המושבה משמר הירדן, אשר הוחרבה על ידי הצבא הסורי במלחמת העצמאות.

משמר הירדן ממוקם באיזור עדיפות לאומית, מעמד המקנה לתושביו מספר הטבות כלכליות. היישוב ממוקם בגובה ממוצע של 240 מטרים מעל פני הים ומוקף שטחים פתוחים מכל עבריו, חלק נכבד מאתום שטחים הם חלקות קרקע חקלאית מעובדות. בשנים האחרונות מיושמת במושב תוכנית הרחבה במסגרתה משווקים 180 מגרשים בני חצי דונם, כ-60 מגרשים כבר נמכרו והמשפחות הרוכשות הצטרפו לקהילת היישוב. הקליטה במושב מצריכה אישור מוועדת קבלה.

נתיב התחבורה המרכזי המחבר את היישוב לשאר חלקי הארץ הוא כביש 91 (כביש רוחב) אשר חולף בצמוד לצידו הדרום מזרחי של המושב. מרחק קצר מן המושב מתחבר כביש 91 לכביש 90, כביש אורך המחבר בין צפונה לדרומה של ישראל. מערכת החינוך ביישוב כוללת מסגרות חינוך והשגחה לגיל הרך. את לימודי היסודי, החט"ב והתיכון עושים ילדי המושב בבתי ספר ביישובים סמוכים דוגמת, רמת כורזים וכפר בלום ולשם כך מפעילה המועצה האזורית מבואות החרמון מערך הסעות יומי מסודר. בין מבני הציבור ביישוב: מרפאה, מועדון נוער, בית כנסת, בית העם וחנות מכולת.

מאמרים שיכלים לעניין אתכם ראו גם:

משרד ויצמן אדריכלות

• אדריכל נוף
• יועץ נגישות
• מהנדס בניין
• יועץ בטיחות אש
• היתר בניה
• חריגות בניה

מרבית תושבי משמר הירדן אינם מתפרנסים מחקלאות (לפחות לא כמקור פרנסה עיקרי) אלא מעבודה כשכירים או כעצמאים. עם זאת מרבית הקרקעות החקלאיות הנמצאות בבעלות התושבים עדיין מעובדות, בעיקר בענפים: מטעי פירות ולולי עופות לבשר. מספר לא מבוטל מן המשפחות ביישוב מתפרנסות גם מהפעלת עסקים קטנים בענף האירוח הכפרי.

מושב משמר הירדן הוקם ב-1949 כמושב שיתופי (דגם ביניים בין קיבוץ למושב). השטח בו שכנה המושבה משמר הירדן (אשר הוחרבה במלחמת העצמאות כאמור) הוגדר בהסכם שביתת הנשק עם סוריה כשטח מפורז וממשלת ישראל אשר ביקשה לבסס את ריבונותה יזמה את הקמתם של שני ישובים באיזור: קיבוץ גדות ומושב משמר הירדן. מייסדי היישוב היו חברי ארגון התיישבות בשם "בני צפת" שהורכב מחברי תנועת בית"ר שעברו הכשרה להתיישבות. ב-1950 הושלמה בניית הבתים ביישוב החדש והתושבים עברו ממגורים באוהלים לבתי קבע. בשנת 1950 נקלטו ביישוב משפחות עולים ממדינות צפון אפריקה שהיו בעלות זיקה לתנועת בית"ר. השנים הראשונות לתולדות המושב היו קשות ומספר התושבים הלך והצטמצם. ב-1953 החליטו התושבים לעבור מדגם המושב השיתופי למודל מושב רגיל והיקף הפעילות הכלכלית המשותפת צומצם. גם בשנים לאחר מכן סבלו התושבים ממצב בטחוני רעוע בשל הקרבה לגבול הסורי ומצב זה השתנה רק לאחר מלחמת ששת הימים.