ניהול זמן

ניהול זמן:

ננסה לבחון את משמעות הזמן בהיבטים שונים 
מבחינת ההתפתחות החברתית , החברה בה אנו חיים כיום לא דומה לשום דבר שמזכיר שפיות ונורמאליות. החברה המודרנית, אשר ראשיתה בתחילת העידן התעשייתי (מתחילת שנות ה 40 במאה הקודמת ועד היום), התפתחה בקצב ועדיין מתפתחת בקצב מדהים ובלתי יאמן. אם בתקופה הקודמת לעולם המתועש אדם יכול היה להתחיל את חייו ולסיים אותם בגיל שבעים או שמונים ללא שום מוצר צריכה חדש וייחודי שעליו להכיר ללמוד או לרכוש. כיום חיים כאלה הם בגדר חלום רחוק ובלתי נתפס.
כיום בזכות המדע והטכנולוגיה אנו חשופים מידי יום לאינפורמציה חדשה, מחשבים מכפילים את המהירות עיבוד שלהם מידי שנה, מוצרי צריכה שונים נהיים לא רלוונטיים מדי מספר חודשים ודור חדש של מכשירים סלולאריים מתפתחים עוד לפני שהתשתיות וספקי השרות מסוגלים לעמוד בקצב בה הם מגיעים לצרכן. 
האפשרויות הבלתי נתפסות הללו וההיצע האדיר של חברות הקמות ונופלות ללא הרף ונותני שירותים כאלה ואחרים, מביאים איתם מצד אחד שיפור ועליה מתמדת ברמת ואיכות החיים ומצד שני לתופעות חברתיות ובריאותיות שהעולם לא יודע להסתגל אליהם ואשר מתחדשת ומתפתחת מדי יום לנגד עינינו.
בחברה בה יש כל כך הרבה גורמים אינטרסנטיים ( הכיס שלך הוא האינטרס שלהם ) התרים אחר "הדבר הגדול הבא.." שחייב להיות "משהו" יותר ; ממוזער יותר,גדול יותר, נוצץ יותר, יפה יותר, מושך יותר, מוזר יותר, עשיר יותר, ……. ממה שהורגלנו לראות אך אתמול. 
בחברה כזאת שהמאיץ והדוחף לתחרות הזאת הוא לא מקור אחד אשר יכול לבקר להוריד או להגביר את העוצמה, אלא גורמים שונים בעלי כוח ממון וטכנולוגיה הדוחפים ( ונדחפים ) את האזרח הצרכן ועוזרים לו להאמין שמה שהוא רואה במציאות שלו הוא נכון ואמיתי וככה ורק ככה נכון יהיה לחיות ולחוות את העולם, כי אחרת אתה החריג, אתה הטיפש, אתה המפסידן אתה מי שמנודה אל מחוץ לחברה – ומי מוכן להתנדב להיות מחוץ למחנה – רק מעטי מעט.
ואני לא מכוון לאיזה תיאוריית קונספירציה של האח הגדול או משהו כזה – אני אומר שההתפתחות הטכנולוגית מתקדמת כל כך מהר עד שהחברה עצמה מולידה מתוכה את בעלי העניין ושלא במתכוון ובצורה לא מבוקרת מתפתחים להם כללי משחק חדשים של ספק, בעל ממון, וצרכן.
חלק מכללי המשחק הללו גורמים לך הצרכן שהוא גם ה"פועל" בחלק מהיום של אותם גורמי ממון, להיות במובן מסוים "עבד" של הזמן שחייב להספיק, חייב לקנות, חייב להיות בכל מקום, חייב לראות לנגוע, להרגיש, לחוות, לסמן v על כמה שיותר דברים וכמה שיותר מהר – החיים קצרים, הכסף אוזל אנחנו לא נהיים צעירים יותר, העולם שייך לצעירים ואני חייב להספיק לפני שיהיה מאוחר מדיי, להיפטר מהעז,להתקדם קדימה, "מי שלא הולך קדימה הולך אחורה".
העבודה תובענית ונלחמת על הזמן שלך, המשפחה, הבן/ת זוג, הילדים, "נלחמים" על הזמן שלך 
יש תחושה כללית שמרחפת ולא מוסברת של "אין זמן", אם נעשה דבר אחד, דבר אחר לא יתקדם וגרוע מכך – זה ממש לא בסדר!!
המסרים הללו – לא היו בלקסיקון של סבותינו שחיו בתקופה של לפני 90 שנה בסך הכול 
בתקופה ההיא האנשים היו אותם אנשים אבל השפה הייתה שונה לגבי תפיסת מושג הזמן
עם התפתחות החברה סביב ההתפתחות הטכנולוגית, השפה והתפיסה לגבי מושג הזמן השתנו – זה בסדר לשנות תפיסה – אבל זה חולני כאשר מנסים להשיג משהו שהוא לא קיים במציאות.
מבחינה עובדתית:
זמן – לא באמת קיים – אלא הוא יותר "מתקיים" בזיכרון או בתקווה – כלומר מה שקיים באמת זה הרגע הזה ורק הזה בלבד ובעודי מוסיף אות אחת בלבד במשפט הזה והזמן בה נכתבה כבר לא קיים יותר ודינו של הרגע הזה שנמוג כדינו של עברך מלפני שנים – שניהם לא קיימים יותר, מתים, נמוגים, אינם, לא רלוונטים, חסרי אחיזה במציאות, ואפילו לא ניתן ללמוד מהם הרבה, וזאת מהסיבה הפשוטה שלא ניתן לסמוך על מוחנו שזכר אותם כפי שקרו באמת ובעיקר את ההקשרים הנכונים והנסיבות האובייקטיביות, כי לא תמיד הוא מודע אליהם. המוח שלנו קולט תמונה מוגבלת ממילא של המציאות וההקשרים שלה לאירועים אחרים באותו מועד או מועד אחר הקשור לאותו אירוע, המוח שלנו מפרש אותה ( את התמונה הנקלטת בעדשת העין ) דרך עולם המושגים הפרטי שלנו והיכולת המוגבלת שלנו להבין את המציאות באותו רגע, המוח אף אוגר את האינפורמציה באופן חלקי ומסולף בזיכרון ואף מאבד חלק מהנתונים עם תחלופת התאים במוח ( יהיו כאלה שיגידו במרוצת הזמן )
ומה בנוגע לעתיד ?
קל יותר להבין את העתיד כלא קיים – אבל הוא לא קיים בדיוק באותה מידה בה העבר לא קיים או שאם נדבר ב"כן" – אז הוא כן קיים באותו האופן המדויק בו קיים העבר – שהוא בלבוש המחשבות שלנו.
אנחנו יכולים ליצור עתיד על ידי תכנון, הדמיית העתיד במוחנו, תקוות ואמונות לגבי מה יקרה לנו.

מבחינה היסטורית
הזמן הומצא על מנת למדוד אירוע אחד עיקרי והוא מעקב אחר אירועים מחזוריים בטבע כמו תנועת השמש, תנועת הירח מחזור עונות השנה חודשים וכדומה…
אין שום דבר מחזורי בלהספיק לעשות עשר דברים או יותר בשעה אחת
שעה זה לא מחזור – שעה זה החלק ה24 במחזור היום ותו לא.
זה שאנשים מיחסים לשעה נפח שצריך למלאו במשימות וכמה שיותר – זה הבעיה של מי שעושה את זה – במציאות אין דבר כזה שעה כדבר ממשי – אלא כנקודת ציון בדידה במעקב אחר תנועת כדור הארץ על צירו ביחס לשמש 
כלומר אם לא נעקוב אחר תנועת כדור הארץ השעה לא תעניין אותנו כלל ועיקר.
ואם מחר לצורך העניין תנועת כדור הארץ סביב צירו וסביב השמש תשתנה, אזי תשתנה גם השעה ולחלוטין לא תהיה היא לאותו פרק זמן בו הייתה היום, מה שמצער יותר זה שלא יהיה לנו שום דרך למדוד את השינוי שחל בה. פשוט נספיק לעשות יותר או פחות דברים בפרק הזמן שמישהו פעם החליט לקרוא לו שעה וזאת על פי ההמצאה שנקראת שעון שמש שהשתכלל עם השנים ונהיה דיגיטלי ואפילו עם רדיו mp3 וטלוויזיה צבעונית.
אז בואו נסכים כי מה שקיים במציאות זה שעון שסופר דקות ושעות ולא "זמן".
זה נכון שהשעון עוזר לנו לסמן "נקודות" התחלה וסיום של אירועים , עוזר לנו לסנכרן אירועים בין אנשים, בין פעולות מחשב ובלי השעון האדם לא היה יכול לצעוד על הירח. 
אבל זה בזכות השעון המסנכרן, לא בזכות הזמן שלא קיים באמת.
אם נדע להשתמש בשעון לייעודיו העיקריים (תאום פגישות ואירועים ) ונבין שהזמן היחידי שקיים באמת זה ההווה ושהספק כפונקציה של זמן זה רק ערך פיזיקאלי חשמלי ואין קשר בינו לבין היכולת שלך לקבל קידום או להרוויח יותר כסף, ואף יותר מזה ניתן לומר, שמה שבטוח יכול להשפיע על היכולת שלך לקבל קידום או להרוויח יותר כסף זה ההוויה שלך בכל הווה נתון.

כעת נבחן את הפן הרוחני (עם החיבור לפן המדעי) של מושג הזמן – דבר ראשון אפנה לקבלה על מנת לבדוק איך היא מסבירה את המושג. ניווכח לראות כי היא אינה רואה זאת כדבר ממשי אלא כאמצעי המאפשר למדוד את השינויים החלים בעולמו של האדם בהגיעו מרמה רוחנית אחת לרמה רוחנית נעלה יותר ואין זה קשור לדקות, שעות, ימים או שנים כי אם להוויה רוחנית שנעה כלפי מעלה בסולם חקר והתקרבות האדם לבורא, בה נחשף הכלי המתפתח (האדם כבעל הרצון ) לתפיסת מציאות שונה מתפיסתו את עולמו בו שהה בדרגתו הרוחנית הקודמת.
לפי המדע הזמן הוא גם לא משהו שקיים באמת – בכל הנוסחאות המתמטיות הפיסיקליות המדע מודד אירועים בפרקי שעון קטנים או גדולים אבל בכל מקרה מדובר על רגעי הווה של שעון ,כלומר תקופות – כל ערך של זמן שהוא לא אבסולוטי אלא יחסי לרגע תחילת הניסוי – אם היו גורמים שהמדע לא מודע אליהם ולא יוכל היה לצפות בהם ולמדוד ולהתייחס אליהן בעת עריכת הניסוי – לא ניתן יהיה להתייחס לזמן כאל ערך מוחלט וודאי 
לדוגמא – המדע יכול לתאר אך ורק אירועים שקרו בין זמנים בדידים ולעולם לא תהיה לו 
יכולת מדידת הזמן באופן רציף ומוחלט.
תורת הקוונטים מוכיחה כי קיימים "מרווחיי זמן" בלתי מדידים בהם מתרחשים אירועים קוונטים שאת התוצאות שלהם רואים במציאות בחותם של מה שכבר נעשה אבל את עצם התרחשותם לא מסוגלים לראות, או לצפות במדויק – כי אם רק בחישובי הסתברויות על פי תצפיות חוזרות ונשנות בתנאי ניסויי דומים, ולמדענים של היום בעצם כבר אין ידיעות כי אם דעות!
המחשבה ורבדים נוספים של ההוויה שלנו את מי שאנחנו היא הדבר היחידי ה"מחבר" בין שברירי הזמן הללו ואשר יקבעו את מהלך החומר בין אירוע אחד למשנהו
אם אנו שומרים על רצף הווייתי נכון ובריא לנו החומר סביבנו מסתדר באופן בריא ונכון עבורנו.
אין הדבר פשוט כלל, נדרשת רמה רוחנית מאוד גבוהה על מנת לאפשר לאדם להגיע לשלווה נפשית, בטחון בשלווה , בחירת ההוויה הנכונה יחד ובשילוב עם הסובב אותנו ביום יום, אבל באימון תודעתי מתאים וממושך ניתן להירפא ממחלות, להראות צעיר ובעל עור חלק ויפה יותר,נטול קמטי דאגות, להרוויח עושר ולזכות באושר ואהבה.

אז מתוך כל שנאמר – איך אפשר ללמוד לנהל זמן ולא לתת לזמן לנהל אותנו?
כאשר אנו רוצים לנהל זמן באופן אבסולוטי עלינו דבר ראשון להפסיק להתבונן בשעון – כי הזמן לא נמצא שם, עלינו להבין כי זמן הוא מצב תודעתי בלבד ולא ניתן ליחס לו שום דבר אחר מלבד זאת.
ולכן עלינו לחשוב טוב מאוד על מנת שנוכל לבחור לעצמנו ולהיות לחלוטין ערים להוויה שהיא מהות עצמנו, בה אנו רוצים להיות נוכחים בחיינו – דבר פשוט לכאורה אבל דורש מחשבה והתבוננות עמוקה על מי אנחנו במהותנו ,האם אנחנו אנשים אנרגטיים ואוהבי ריגושים, התחרשויות ופעילות או אנשים שקצב איטי יותר של אירועים אופייני להם וזקוקים לשקט ורגעי התבוננות תדירים יותר – כמובן שזה משתנה על פי תקופות שונות בחיים – ולכן הווייתנו ניתנת לבחירה תמיד, ההוויה של מי אנחנו רוצים להיות אל מול העולם תקבע את האופן בו נפעל, ונתקשר אל העולם, את הקריירה ואת האנשים איתם נרצה לחיות את חיינו או לנהל את עסקינו, היא תקבע כמה ילדים יהיו לנו אם בכלל, היא תקבע את ייעודנו ואת אורח חיינו – האמת היא שההוויה שלך עושה את זה כבר עכשיו גם בלי שתהיה ער אליה – אז כדאי ומומלץ להתעורר כך שלפחות תהיה לנו שליטה על מציאות חיינו. 
לאחר שבחרנו את הדרך בה אנו רוצים לחיות את חיינו בצורה שהכי מתאימה לנו – עלינו לבחור את מטרותינו, סדר יומנו או בעצם עלינו לבחור את הדרך בה ננהל את חיינו ללא תלות בשעון או ביממה, רק בסוף כאשר ריכזנו לעצמנו את מהות רצונותינו והווייתנו הפרטית ביותר יש לערב את הנסיבות, החובות ההתחייבויות, רצונות הזולת וכד' – בצורה זו נבטיח כי לא ניתן לנסיבות לנהל את חיינו – עלינו לדעת לקבל אותם באהבה גדולה, לטפל בכולם אחד, אחד אבל בפרופורציות הנכונות – אני יכול להבין כאלו שיאמרו – יפה מאוד בתיאוריה אבל בא תרד לקרקע נראה אותך מסתדר עם ארבע ילדים, מקלחות וארוחת ערב צהרים ובוקר לכולם חובות, מינוס בבנק ובעל מובטל – אז אני אומר לכם – זה אפשרי, ואם קשה לבד – קחו מאמן אישי – זה פשוט עובד, החיים זזים קדימה שחבל על הזמן.