ניכור הורי בראי התנ"ך

         בין משפט שלמה לבין הורה מְנַכֵּר והורה מְנוּכָּר

לפני הכל הבה נזכר בעובדות:
לפני שלמה המלך מגיעות שתי נשים שנאבקות על ילד חי.
התיאור של אחת מהם אומר: שהיא ילדה ילד ולאחר שלושה ימים גם האישה השנייה ילדה ילד.
אלא שבאותו לילה האישה השנייה נרדמה על הילד שלה והוא מת.
היא התקשתה להשלים עם המצב ולקחה את הילד המת והחליפה אותו עם הילד החי שהיה בחיקה.
שתי הנשים מתייצבות בפני שלמה בבקשה שיכריע למי שייך הילד החי.
"וַתֹּאמֶר הָאִישָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי, בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת,
וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי"
למעשה משפט שלמה מדבר על שתי נשים שרבות על תינוק חי. כל אחת טוענת לבעלות עליו–
כל אחת טוענת שהילד הזה שייך לה ורק לה.
נכון שתי הנשים הללו אינן בזוגיות
והן לא הביאו את הילד ביחד
אבל שתיהן נאבקות על משמורת ואפוטרופוסות על הילד.
בדיוק כמו בניכור הורי הורה אחד מנכס את הילד לעצמו, רק לעצמו.
הוא מתעלם מקיומו של ההורה השני ואף מסית את הילד נגדו.
ממש אכזרי.
לקחת ילד ולגרום לו לשנוא את ההורה שלו
ועל ידי מי?!
מי גורם לשנאה הזו?
לא פחות ולא יותר על ידי ההורה שלו.
כל בר דעת מבין שילד זקוק לשני הורים
אבל בניכור הורי השנאה מקדשת את האמצעים.
השנאה לבן הזוג הקודם,הרצון לנקום בו–גורמת לקחת את הילד ככלי נשק בסכסוך ולנתק אותו מההורה השני.
ממש מזעזע.
אבל נחזור למשפט שלמה:
לאחר ששלמה מציע לחתוך את התינוק לשניים, לאימא אחת ממש לא אכפת מהילד והיא אומרת: גזרו אותו, העיקר הנקמה.                                                     אבל האימא השנייה באומץ ובגבורה משיבה:
"וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל-תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת, גַּם-לִי גַם-לָךְ לֹא יִהְיֶה—גְּזֹרוּ".
כלומר, מבחינתה שרק הילד יישאר בחיים, גם אם היא לא תגדל אותו.
שלמה בחכמתו מבין מיד שהיא האם "האמיתית" וחורץ את גורלו של הילד שטוב יהיה לו עם יחיה עם אותה אישה. יש כאן שתי אימהות שאחת רואה בטובת הילד ואחת ממש לא!!!!
מה המסקנות מההשוואה הנ"ל?
אחת- ההורה המנכר שווה באופן מוחלט לאותה אימא במשפט שלמה שאומרת: "גזרו גזרו", את שניהם לא מעניין טובת הילד, שניהם פועלים מתוך נקמה!
שתיים- צריך שופטים בישראל.
שופטים אמיצים וחכמים כמו שלמה שידעו לזהות מיד מי ההורה שרוצה בטובת הילד באמת ולתת לו את המשמורת. צריך שופטים שלא פוחדים לחרוץ את הדין ולא סוחבים את התיק לדיון ועוד דיון. לתיקי משמורת ומשפחה צריך שיהיה "זמן קצוב" אי אפשר לתת לאחד מהצדדים לפתוח את התיק שוב ושוב כדי להתעמר בבן הזוג/ בת הזוג ובילדים. צריך שופטים שמתייחסים לכל מקרה ומקרה כעניין של חיים אפילו חייים ומוות ולא כעוד מסמך שהם צריכים לקרוא במקום עבודתם. צריך שופטים פקחים, זריזים בעלי רגש ולב.
מסקנה שלישית–  שלמה לא בדק אצל מי הילד מרגיש יותר נינוח, אלא פסק בעזרת תגובת האימהות.
אולי בגלל שידע שהילד מפוחד בדיוק, כמו במצב של ניכור,  הילד מוסת ומפוחד ואין זה הזמן לשאול את דעתו.
מסקנה רביעית וכואבת–
בשיא המאבק האישה שנכמרו רחמיה על הילד ופחדה שיקרה לו משהו רע,
כששלמה ביקש לחתוך אותו מיד וויתרה עליו ואמרה העיקר שיישאר בחיים.ישנם הורים מנוכרים רבים שמעדיפים להפסיק את המלחמה מעל גבו של הילד וזה כדי שלילד יהיה שקט נפשי וחיים שפויים. ההורה המנוכר מעולם לא מוותר על הילד
אלא הוא רואה בטובתו של הילד ומבין שעליו להרפות, לשחרר, להניח לסכסוך
כדי להציל לא את עצמו אלא את הילד. הוא עושה זאת בהמון כאב, בהמון דאגה
אך מתוך ראייה ברורה,
                                       טובת הילד!!!!
שנזכה לראות את טובת הילדים שלנו
תמיד. אמן!
חני אילוז
ניכור הורי בראי התנ"ך- מאת חני אילוז
"בין משפט שלמה
לבין הורה מְנַכֵּר
והורה מְנוּכָּר"

לפני הכל הבה נזכר בעובדות:
לפני שלמה המלך מגיעות שתי נשים שנאבקות על ילד חי.
התיאור של אחת מהם אומר: שהיא ילדה ילד ולאחר שלושה ימים גם האישה השנייה ילדה ילד.
אלא שבאותו לילה האישה השנייה נרדמה על הילד שלה והוא מת.
היא התקשתה להשלים עם המצב ולקחה את הילד המת והחליפה אותו עם הילד החי שהיה בחיקה.
שתי הנשים מתייצבות בפני שלמה בבקשה שיכריע למי שייך הילד החי.
"וַתֹּאמֶר הָאִישָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי, בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת,
וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי"
למעשה משפט שלמה מדבר על שתי נשים שרבות על תינוק חי. כל אחת טוענת לבעלות עליו–
כל אחת טוענת שהילד הזה שייך לה ורק לה.
נכון שתי הנשים הללו אינן בזוגיות
והן לא הביאו את הילד ביחד
אבל שתיהן נאבקות על משמורת ואפוטרופוסות על הילד.
בדיוק כמו בניכור הורי הורה אחד מנכס את הילד לעצמו, רק לעצמו.
הוא מתעלם מקיומו של ההורה השני ואף מסית את הילד נגדו.
ממש אכזרי.
לקחת ילד ולגרום לו לשנוא את ההורה שלו
ועל ידי מי?!
מי גורם לשנאה הזו?
לא פחות ולא יותר על ידי ההורה שלו.
כל בר דעת מבין שילד זקוק לשני הורים
אבל בניכור הורי השנאה מקדשת את האמצעים.
השנאה לבן הזוג הקודם,הרצון לנקום בו–גורמת לקחת את הילד ככלי נשק בסכסוך ולנתק אותו מההורה השני.
ממש מזעזע.
אבל נחזור למשפט שלמה:
לאחר ששלמה מציע לחתוך את התינוק לשניים, לאימא אחת ממש לא אכפת מהילד והיא אומרת: גזרו אותו, העיקר הנקמה.                                                     אבל האימא השנייה באומץ ובגבורה משיבה:
"וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל-תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת, גַּם-לִי גַם-לָךְ לֹא יִהְיֶה—גְּזֹרוּ".
כלומר, מבחינתה שרק הילד יישאר בחיים, גם אם היא לא תגדל אותו.
שלמה בחכמתו מבין מיד שהיא האם "האמיתית" וחורץ את גורלו של הילד שטוב יהיה לו עם יחיה עם אותה אישה. יש כאן שתי אימהות שאחת רואה בטובת הילד ואחת ממש לא!!!!
מה המסקנות מההשוואה הנ"ל?
אחת- ההורה המנכר שווה באופן מוחלט לאותה אימא במשפט שלמה שאומרת: "גזרו גזרו", את שניהם לא מעניין טובת הילד, שניהם פועלים מתוך נקמה!
שתיים- צריך שופטים בישראל.
שופטים אמיצים וחכמים כמו שלמה שידעו לזהות מיד מי ההורה שרוצה בטובת הילד באמת ולתת לו את המשמורת. צריך שופטים שלא פוחדים לחרוץ את הדין ולא סוחבים את התיק לדיון ועוד דיון. לתיקי משמורת ומשפחה צריך שיהיה "זמן קצוב" אי אפשר לתת לאחד מהצדדים לפתוח את התיק שוב ושוב כדי להתעמר בבן הזוג/ בת הזוג ובילדים. צריך שופטים שמתייחסים לכל מקרה ומקרה כעניין של חיים אפילו חייים ומוות ולא כעוד מסמך שהם צריכים לקרוא במקום עבודתם. צריך שופטים פקחים, זריזים בעלי רגש ולב.
מסקנה שלישית–  שלמה לא בדק אצל מי הילד מרגיש יותר נינוח, אלא פסק בעזרת תגובת האימהות.
אולי בגלל שידע שהילד מפוחד בדיוק, כמו במצב של ניכור,  הילד מוסת ומפוחד ואין זה הזמן לשאול את דעתו.
מסקנה רביעית וכואבת–
בשיא המאבק האישה שנכמרו רחמיה על הילד ופחדה שיקרה לו משהו רע,
כששלמה ביקש לחתוך אותו מיד וויתרה עליו ואמרה העיקר שיישאר בחיים.ישנם הורים מנוכרים רבים שמעדיפים להפסיק את המלחמה מעל גבו של הילד וזה כדי שלילד יהיה שקט נפשי וחיים שפויים. ההורה המנוכר מעולם לא מוותר על הילד
אלא הוא רואה בטובתו של הילד ומבין שעליו להרפות, לשחרר, להניח לסכסוך
כדי להציל לא את עצמו אלא את הילד. הוא עושה זאת בהמון כאב, בהמון דאגה
אך מתוך ראייה ברורה,
                                       טובת הילד!!!!
                                    שנזכה לראות את טובת הילדים שלנו, תמיד. אמן!!!
                                                                                             חני אילוז