ניסוי בפודינג שוקולד

ניסוי בקטנה בכלכלה התנהגותית

המוח שלנו מקבל החלטות בעזרת 2 מערכות שעוזרות לו להחליט איזו החלטה לקבל, מערכת 1 הינה מערכת שעובדת בצורה מהירה ואוטמטית, ומערכת 2 הינה מערכת איטית ורציונלית יותר אך היא עצלנית ועובדת הרבה פחות ממערכת 1.
מערכת 1 שלנו עובדת ללא הפסקה, היא מעבדת סדר גודל של 11 מיליון חתיכות מידע בשנייה כאשר רוב המידע מגיע דרך חמשת החושים שלנו (ראייה, מישוש, טעם, ריח, שמיעה) אם זה הריח בחנות, דרך גודל ועיצוב האריזה ואפילו כמה תאורה יש בחדר. קשה להסביר איך אנחנו יכולים לזהות תוך מאיית השנייה רמזור שמתחלף לאדום ולבלום.

ניסוי מעניין שהיה הוא שנתנו לצרכנים פודינג וניל שנצבע בצבע חום בעזרת צבע מאכל נטול טעם, כך שהפודינג היה נראה פודינג שוקולד ונתנו להם לטעום. הצרכנים התבקשו לתאר את טעמו של הפודינג והתוצאות של רוב הצרכנים היו כפי שאתם בטח מבינים, בטעם שוקולד. כולם חוו את הפודינג כחוויה סובייקטיבית אשר לה הם ציפו, מערכת 1 זיהתה את הפודינג בצבע שוקולד וציפתה לקבל בטעם פודינג שוקולד.
ניסוי דומה היה כאשר נתנו לאנשים קפה נטול קפאין בידיעה שזהו קפה רגיל וראו איך קצב הלב של הצרכנים התגבר אף על פי שהקפה היה ללא קפאין.

ניסויים אלה יכולים להמחיש את החשיבות של מערכת 1 בנוגע לקבלת ההחלטות וכיצד היא מייצרת לעצמה בראש ציפייה בלתי מוסברת של למשהו שעתיד לבוא. אם ננסה לפשט את זה לרמת היום – יום, במידה ונצליח לייצר בעזרת אחד מחמשת החושים של הצרכנים שלנו את התחושה שהוא הולך לקבל משהו שהוא ייחודי / מיוחד / חוויתי הוא ככל הנראה ירצה לשמוע ממכם יותר מאשר המתחרה אשר לא מגרה את החושים אצלו ולא מפעיל טריגרים חיובים בעיניו.