סושי בכחול ובלבן

נדמה שהפופולאריות של מסעדות סושי בארצנו איננה מה שהיא הייתה פעם. בימינו כבר ניתן ללכת לפעמים יותר משלוש דקות מבלי להיתקל במסעדת סושי, דוכן סושי או שף סושי שמנסה למכור סושי מתא המטען של הטוסטוס שלו. לפי מחקרים שנערכו לאחרונה מסתבר שבשבועות האחרונים נפתחו מספר מסעדות שלא מגישות סושי וכמה מסעדות שמציעות מטבח מזרח אירופאי מסורתי הפסיקו להציע מנות סושי בתפריט שלהן. אין זה המקום להתעכב על הסיבות שעומדות מאחורי מגמה מדאיגה זו. יש הרואים בכך עוד סימן לסוף העולם המתקרב. אחרים טוענים שזוהי עדות ברורה לכך שהמשיח נמצא בדרכו לכאן (וכידוע, לכל מי שהתעמק במקורות היהודיים, המשיח לא אוהב הזמנות סושי בתל אביב או בכל מקום אחר.) אנשי חינוך תולים את האשמה בהתדרדרות מעמד המורה, חוסר הכבוד להורים וההתדרדרות הכללית של הדור הצעיר (הם אולי לא התייחסו ישירות לירידה בפופולאריות של מסעדות סושי אבל זה מה שהם אומרים בקשר לכל דבר אז הם בטח היו אומרים את זה אם מישהו היה טורח לשאול אותם.

במקום להתווכח מי אשם בכך שמסעדות סושי לא נפתחות (וממילא גם לא נסגרות) בקצב משביע רצון, צריך להשקיע מחשבה ולמצוא פתרונות. כיצד ניתן להשיב את הפופולאריות של מסעדות סושי בארץ? יש אנשים שסבורים שעל המדינה לעשות משהו בנידון: להקים וועדת סושי ממלכתית או לחייב בחוק אכילת סושי בכל יום אי זוגי (צריך להודות שכבר נחקקו חוקים מטופשים יותר, אז למה שלא נמצא מקום בחוק למנת סושי אחת לפחות?) אבל לפני שפונים אל המדינה בקריאות לעזרה כאילו היינו טייקון שעשה השקעה לא טובה ורוצה מחיקת חובות עלינו לנסות למצוא פתרונות יצירתיים למשבר הסושי הנוכחי.

אין ספק שדרך טובה לגרום ללקוח הישראלי לצרוך יותר סושי היא להתאים אותו לטעם המקומי. במקום לנסות לדחוף לישראלים סושי מוזר שרחוק ממה שהוא רגיל מבית אמא, עלינו להציע סושי ישראלי יותר: סושי שמחובר לערכי הציונות, סושי ששורשיו נעוצים עמוק בתרבות הישראלית, סושי שיונק את השראתו מהמסורת ומהחשיבה היהודית בת שנות אלפיים. במקום סושי יפני עלינו להציע ללקוחות סושי ישראלי ויהודי שאינו נטע זר בפינו אלא חלק מהוויית האוכל היותר עמוקה של הנפש הישראלית ושל הארץ הזו.

את האצה הזרה שמחבקת מנות סושי כה רבות יש להחליף בפיתה הישראלית. מה שהיה טוב עבור אבות אבותינו בגלות צריך להיות טוב גם עבור כל מסעדת סושי שמבקשת להכות שורש באדמת ארץ ישראל. את האורז הזר והמוזר נחליף בחומוס (עם גרגרים או צנוברים, בהתאם לטעם של כל אחד מאתנו – אנחנו הרי חיים במדינה דמוקרטית, לא?) ובמקום דגים נאים שאינם נאים בעיננו נשתמש בשווארמה ובשיפודים, בלבבות עוף ובכבד מטוגן. כך נקבל מנת סושי ישראלית, שורשית ומקומית שתתרום לגאווה הישראלית ולמטבח הישראלי המתפתח והמתקדם.

מסעדות סושי שלא יבחרו בדרך זו צפויות להיעלם מהמפה הקולינארית המקומית. רק מנות סושי שמותאמות היטב לטעמו של הישראלי ולעולם הערכים שלו ראויות לשרוד במאבק על ההישרדות בשוק האוכל המקומי. מסעדות סושי שילמדו לשלב ערכים ישראלים וטעמים ישראלים בתפריט שלהן יזכו עד מהרה להצלחה כבירה וכך נזכה להמשיך לראות מנות סושי מוגשות במקומותינו לתפארתנו ולשמחתנו.