סושי: שיעור בדיאלקטיקה

סושי יכול להיות שיעור פילוסופי מאד מוצלח. למי שמעוניין להבין מה זאת דיאלקטיקה, מהם יחסים דיאלקטיים וכיצד הדיאלקטיקה מתבטאת בעולם שבו אנו חיים, הרי שמנת סושי יכולה להיות תחליף להרבה ספרים ארוכים והרצאות ארוכות לא פחות.

דיאלקטיקה היא תהליך שבו ניגודים או הפכים (תזה ואנטיתזה) נאבקים זה בזה עד שנוצרת סינתזה – אחדות הניגודים. הדיאלקטיקה המרכסיסטית זכתה לפרסום רב – בעיני רבים לטובה ובעיני רבים אחרים לרעה – וגם הפילוסוף הגרמני הגל ידוע היטב בזכות השקפתו הפילוסופית שקדמה לדיאלקטיקה המטריאליסטית של מרכס. אם אנחנו מעבירים את הקונספט הדיאלקטי מעולם הפילוסופיה אל העולם של מסעדות או הזמנות סושי נוכל להבין יותר טוב גם את המהות של הדיאלקטיקה וגם את המהות של מסעדות סושי בכלל ושל המאכל האקזוטי הזה בפרט.

סושי הוא מאכל שיש בו מתח אדיר בין הקרוב ובין הרחוק עד שביחד הם מגיעים לרגיעה משותפת שבו הקרוב נעשה רחוק והרחוק נעשה קרוב. סושי מגיע אלינו מתרבות רחוקה ונוכרית. כמו כל מאכל, הוא צמח בתרבות אחרת גם מבחינה חומרית – המשאבים שהיו קיימים ביפן בזמן שבו התפתח המאכל הזה, היכולות הטכנולוגיות הקיימות – וגם מבחינה מחשבתית ואידיאולוגית – דת אחרת, פילוסופיות אחרות, ראיית עולם שונה. סושי הוא תוצר של התרבות היפנית וניתן לומר שהוא לא היה מתפתח בשום תרבות אחרת והוא מוצר אנדמי של התרבות היפנית. ניתן אולי לזהות את השורשים שלו אמנם בסין אך ההתפתחות שלו התרחשה בסופו של דבר ביפן ורק ביפן.

סושי מגיע אלינו מרחוק אבל הוא נמצא יותר ויותר קרוב אלינו. הקרבה הזו היא גם פיזית – מסעדות סושי נפוצות בערים רבות ובצורות שונות שמתאימות לכל כיס ולכל טעם – וגם מבחינה תרבותית – התרגלנו לטעם של מנות סושי שונות וגם התאמנו מנות סושי שונות לטעמים שלנו. סושי שומר על המרחק שגלום בו ועדיין נושא עימו ובתוכו את הריח והתחושה האקזוטית של מאכל זר שמגיע מתרבות רחוקה עם כל הצבעוניות והמסתורין שאנחנו מייחסים לה. מצד שני סושי כבר נמצא קרוב מאד אלינו ואנחנו מתייחסים אליו כחלק מתרבות האוכל שלנו והוא הפך לבן בית בחיכם של מערבים רבים בארצות שונות ברחבי העולם. סושי לא הפסיק להיות רחוק ועם זאת הוא קרוב יותר אלינו. סושי לא נמצא בנקודת אמצע בין קרוב לרחוק אלא הוא מצליח להיות קרוב ורחוק בו זמנית.

זוהי הדיאלקטיקה שבאה לידי ביטוי בכל מנת סושי. התזה: סושי הוא מאכל רחוק ואקזוטי. אנטיתזה: הטעם המקומי, התרבות שלנו, המסורת של האוכל שיש במקום מסוים. הסינתזה: סושי לובש צורה מקומית אבל שומר על המאפיינים הזרים שלו. סושי הוא אוכל זר שעשה עלייה אבל שומר על המבטא הזר שלו שהופך אותו לחביב הקהל ולמסמר הערב. הוא האקזוטי הלא מאיים, הרחוק שאותו אפשר להבין, הזר המוכר, הנוכרי שמדבר את השפה שלנו.

דיאלקטיקה איננה עניין פילוסופי ותו לא. היא מתבטאת ברגעים רבים בחיי היום יום גם אנחנו לא תמיד שמים לב לכך. סושי הוא רק דוגמה לצורה שבה מתבטאת הדיאלקטיקה, כמושג וכתהליך, בחיי היום יום שלנו. זו רק דוגמה אבל זו דוגמה מאד טעימה.