סיפור התאונה

סיפורו המזעזע של מ. אופנוען שנפצע אנוש בתאונה. כאשר הרופא בא למיטתו הייתה שאלתו היחידה:

דוקטור, תגיד לי את האמת, כמה זמן נשאר לי לרכב על האופנוע שלי?

לרופא לא היה לב לספר לו שהאופנוע שלו עבר טוטאל לוס!!!

רק הבטתי שנייה הצדה על איזה פצצה שפסעה על המדרכה והופ מצאתי את עצמי בתוך מכונית של איזה זקן!

"הלו! הלו!" צעקתי ברגע שהצלחתי להרים את ראשי מהכביש: "למה אתה לא מסתכל לאן אני נוסע."

"סליחה, סליחה". הזקן רכן מעליי חיוור כולו והתחנן ממש על חייו.

"מאוחר מדי", אמרתי, "תסתכל על האופנוע שלי, אתה לא רואה שהשלדה עקומה. אין לי בשביל מה לקום מהכביש בכלל והכל בגלל שסמכתי עליך והרשתי לעצמי ליהנות קצת."

"אולי אני אזמין אמבולנס", אמר הזקן בקול בוכים אובד עצות.

"איזה אמבולנס", אמרתי, "תתקשר מהר למוסכניק שלי, אולי עוד אפשר לעשות משהו בשביל להציל את האופנוע שלי". קמתי על רגלי ושלפתי את הפלאפון שלי.

"הה, אני רואה שאתה בסדר", גמגם הזקן מעודד כמעה.

"אהה, פתאום אתה רואה אותי, איפה היית כשהיית צריך לפעול על מנת למנוע את התאונה הזאת?" גערתי בו חסר סבלנות.

התקשרתי למוסכניק שלי.

"היי מה העניינים", פתח צביקה, המוסכניק וברך אותי בעליזות.

"אל תשאל", עניתי לו, "איזה זקן סנילי נכנס בי בפינת דיזנגוף, אתה צריך לראות את האופנוע שלי שוכב על הכביש בתוך שלולית של שמן ודלק!"

"צריך לסגור את כל הזקנים האלו באיזה מוסד", הזדעק צביקה. "או שלפחות לא יצאו מהבית אחרי השעה 10.00 בבוקר. מה בדיוק קרה לאופנוע שלך?"

צלעתי לעבר האופנוע שלי, כשיד אחת מתנדנדת תלויה לי לצד הגוף, לקח לי די הרבה זמן לגמוע את 5 המטר ביני לאופנוע.

"אני חושב", פתחתי ואמרתי מתבונן בעיון באופנועי ההפוך על צדו, כאשר שני אנשים בחלוק של מד"א אחזו בי וגררו אותי לעבר אמבולנס.

נאבקתי בהם בכל כוחי.

"בוא לקבל טיפול דחוף, אתה במצב נורא", פנה אליי אחד מאנשי מד"א.

"בשום אופן לא אפקיר את אופנועי!" צרחתי וניסיתי להכות אותו, אבל נוכחתי לדעת שגם היד השנייה שלי בקושי מגיבה.

"צביקה", צרחתי לפני שהעלו אותי בכוח לאמבולנס, "צביקה, תבוא לפה מהר!"

"אל תדאג, אני אשמור על האופנוע שלך", אופנוען גברתן עצר לידנו.

"אלוהים! קחו אותו, תראו כמה דם הוא מאבד", זעק הזקן לעבר שני אנשי מד"א שנותרו מבולבלים.

"לא", צעקתי, "אופנוען אינו נוטש את אופנועו על הכביש. קחו קודם את האופנוע ואחר כך אותי!"

"האופנוע יכול לחכות", צעק הזקן, "אתה נמצא בסכנת חיים!"

"לך תראה אם אני לא נמצא בעולם הבא", צרחתי עליו, "מה אתה בכלל מתערב לי בחיים ואיזה חיים אלו בלי אופנוע?"

הזקן היה כולו לבן, ותפס את החזה שלו. שני אנשי המד"א עזבו אותי ורצו לעזור לו לפני שהתמוטט. בסוף הם העלו אותו על האמבולנס ונסעו.

נשארתי ליד אופנועי לחכות לצביקה. צביקה העמיס את האופנוע על הגרר שהביא והשכיב אותי בספסל האחורי של המכונית. נסענו במהירות שיא למוסך…