סמכות הורית במצב של שינוי נורמות ביחס לסמכות

אחד הנושאים שחוזרים ועולים ישירות ובעקיפין בהדרכת הורים הוא " סמכות הורים."  הנושא בולט במיוחד בגיל ההתבגרות, בתקופתנו מתחיל לעתים גיל ההתבגרות בגיל עשר ולא ארבע עשרה כמקובל בעבר. הטווח הולך ומתרחב ובעיית הסמכות נדרשת עקב ריבוי הגירויים.

כמה הגדרות מקובלות לכותרת זו: "היכולת להנחיל כללים ונורמות עבור הילדים", "היכולת למנוע מילדים לעשות מעשים שעלולים לפגוע בהם". ובמבט חיובי-" הורה כדמות מכוננת שהמפגש איתה משפיעה לטובה על הילד" כמו נושאים רבים אחרים גם כאן המחשבה על טווח התנהגויות ושונות במידת הסמכות מקלה על הבנת התופעה. ניתן למקם בקצה אחד ילדים הגדלים במשפחות שנותנות חופש מירבי ללא סמכות הורית. לגביהם מחקרים הוכיחו כי חוסר בגבולות ובדרישות פוגע ומזיק. בקצה האחר ניתן למקם משפחות שיש בהן חום רגשי אך ללא קשר אליו מבחינת כללי התנהגות ההורים מפעילים את הנוקשות והסמכותיות הקשות ביותר.  חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש למרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, השפעה על יכולתו של הילד להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה  ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.
מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.

אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם ומהילדים מתוך גישה חינוכית ברורה  ביכולתם לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור. אלו תנאים אידאליים ולא בכל המשפחות דרושה שיחה כדי לקדם את ההבנות מסוג זה בין הילדים.

בספרות מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות, שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים – סגנון הורות סמכותי ,(authoritative) סגנון הורות שתלטני ,(authoritarian) סגנון הורות מתירני (permissive) וסגנון הורות דוחה ומזניח (rejecting-neglecting):
כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא בעקבות העברה בינדורית של הורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם לא תמיד עקב בחירה.
הכרות של הורה עם ילדותו שלו ויכולת להיות ישר עם עצמו בנושא וכן עם בני משפחה אחרים תקל עליו להבין מדוע לעתים חלק מתגובותיו אינן ניתנות לשינוי. במצב כזה יכולה להתפתח מודעות גבוהה לעמדות שקל יחסית לשנות. ילדים ובני נוער רגישים במיוחד להוריהם, מי שחושש שכבודו במשפחה יתערער אם ישנה את עמדותיו יופתע לטובה ויהנה מרמת קרבה חדשה לילדיו.