על לימודי צילום – צרור מחשבות לצלם המתלבט

התואר מתנוסס בידי. נייר 300 גרם, אותיות מוטבעות ודפוס והרי אני נחשב צלם מוסמך.שנים אחר כך פגישות מקריות אקראיות עם חברי ללימודים. האחד מספר: "כן אני עוד מצלם…תבוא למסעדה ברחוב הירקון, אני יסדר לך מנה ב 50 אחוז במשמרת שלי…" ואחת שאומרת: "אין מצב שאני בלי מצלמה בתיק! לפני שנתיים תלו צילום שלי בתערוכה בבן יהודה, חייבת לרוץ! אני פקידה במשרד של עורכי דין" ואחד בפנים חמורות סבר: "עכשיו אני מלמד שם. עולם הצילום כל כך השתנה מאז…הכל דיגיטלי, כל כך הרבה זבל. סטודנטים כבר לא יודעים להעריך מהו כוחו של צילום טוב. אני לא מבין מה אני עושה בארץ. שנה הבאה אני עובר לניו יורק…" מצטער מראש על התיאור העגום אך נראה שאחוז גדול מהתארים שנעשו, כן אלה שנמשכו 3-4 שנים, במקצוע שלנו, נותרו מתוייקים בקלסר, יחד עם תעודת הבגרות מאז, ואלה הבוגרים מתרוצצים כמו נמלים טועות עם אהבה גדולה לתחום, אך במקצוע שלא קשור אליו כלל.הדברים הבאים מביעים עמדה לגמרי אישית שלי כך שבהחלט אפשר לא להסכים איתם. אבל כיום אני מרגיש מספיק מגובש כדי לשבת ולהעביר עמדות אשר בעבר לא היו לי וגם לא יכולתי לבסס.אני כותב כאן על לימודי צילום, כי אלה היו מנת חלקי תקופה נכבדת מחיי ואפשר גם להכיל אותם על לימודי אמנות בכלל. בניגוד גמור אליהם עומדים לימודי אקדמיה גבוהים אחרים, בעיקר במדעים המדוייקים שמטווים דרך עתידית ברורה ובטוחה יותר (למשל, לימודי משפטים,סטאז',עורך דין), כך שאני לא מכליל אותם בדיון.

הגיע הזמן לבחור מה ללמוד. עד לנקודה זו עולם הצילום היה הרבה מעבר לעיסוק יום יומי, הוא היה אהבה שהתבטאה בהתבוננות דרך עדשות, בהתלהבות מלחיצה מהירה על כפתור שלוכדת עולם ומלואו. אתה לא יכול לדמיין את עצמך עושה דבר אחר מלבד זה. הצילום הוא חלק מחייך. וסוף סוף הגיע הרגע בו אתה יכול להתמסר לו באופן מוחלט, להתמקצע, ללמוד וגם לקבל את התואר הנכסף. זה הזמן לבחור ללמוד מה שאני רוצה – צילום.

צומת הדרכים הזאת היא קריטית ואסור להקל בה ראש כלל. הדרך שבה תיבחר עלולה להסיט אותך מהייעוד שלך, או להוביל אותך להגשמה מלאה. אבל, האם חייבים ללמוד צילום כדי להפוך לצלמים?

למרות שהתואר נחשב מאוד בתרבות שלנו בעבר וכיום ולרוב הוא משמש כתנאי מקדים לקבלה לעבודה, אצלנו הצלמים הוא לא משחק תפקיד. צלם הוא צלם ואלה שיקנו את תמונותיו יקנו אותן לא בגלל התואר שהוא מחזיק בכיס. תמיד מסתכלים על התמונה. כל השאר פחות חשוב, לא מודל המצלמה, לא סוג העדשה ובטח לא התואר. יש לא מעט צלמים מצליחים בעולם שלא למדו צילום אף פעם. ההתרגשות שאחזה בהם מהפעם הראשונה שאחזו במצלמה הובילה אותם לנתיב של הצלחה.

ובכל זאת למה כן כדאי?

מיומנויות וכלים – שפחות קל לקבל אותם מחוץ למסגרת פורמלית בלי המורים המתאימים.

תעודה – עדות והסמכה חיצונית של מוסד חשוב, שבהחלט מוסיף לרזומה ופתיחת דלתות.

קשרים – לימודים עם אנשים בעלי אהבה לנושא משותף יוצרים קשרים עימם ושיתופי פעולה בעתיד.

חשיפה – גילוי תחומים חדשים שלא הכרת.

והחסרונות?…

זמן (וכסף) – זמן רב המוקדש לתקופת הלימודים כאשר בחיים העתידיים שלך אתה תעסוק באחוז מאוד קטן מהמיומנויות שרכשת.

תוכן – מידע תיאורתי רב שאין לו זיקה ישירה לצילום. לרוב צריך לשנן וללמוד אותו בעל פה לקראת המבחנים.

אסכולות – המיוצגות על ידי מורים מבוגרים שלעיתים קרובות "קוטלים" כל מה שלא הולך יד ביד עם הסגנון שלהם.

הנה כמה עצות שיעשו לכם סדר בבלגן:

מיקוד: בכרטיס הביקור שלכם תהיה כתובה המילה "צלם". תסכימו איתי שזו מילה כללית למדיי. בטרם תחליט איפה אתה הולך ללמוד, שאל את עצמך שאלה: איזה סוג של צלם אתה? עיתונות? דוקומנטרי? סטודיו? מסחרי? תדמיתי? דיויד לה שאפל למשל לעולם לא יצלם צילום לא מבויים ולעומתו גארי וינוגראנד בחיים לא יכנס לסטודיו עם תאורה. לא משנה לאיזה סוג של לימודים פנית, תואר או קורס קצר, שאלת את עצמך לאיזה תחום של צילום אתה הכי מתחבר? במה אתה רוצה להתמקצע? בטח תאמרו שזה קצת תמוה לדעת מראש מה תהיה, כי במהלך הלימודים ניחשף לטכניקות וסגנונות שונים ורק אז נוכל להחליט. אך זוהי  דרך העלולה להביא לבלבול יותר מאשר לגיבוש זהות עצמית.

אם התחלת את לימודי התואר שלך, צמצם את הנישה שלך כמה שיותר מהר ובהתחלה, תוך שימת לב לנקודות הבאות:

מיומנויות וכלים – תשקיע את מיטב הזמן והמרץ בכל קורס אשר מעניק לך ידע טכני ומיומנויות גבוהות. בסופו של יום אלה יהיו כלי העבודה שלך, לא משנה מה תבחר. (לדוגמא: אופטיקה, תאורה, עיבוד תמונה וכד')

סינון – תדע לסנן תמיד ביקורות המופנות כלפיך שלא מתיישבות עם העמדות שלך או צורת ההבעה שלך. בסופו של דבר אנחנו עוסקים כאן באומנות ואם מורה כזה או אחר "יורד" עליך, אתה לא חייב לקבל את דבריו.

עבודת הגמר – כבר מההתחלה אומרים לנו שהדרך לעבודת הגמר ארוכה. בדרך כלל מוקדשת לה השנה האחרונה של הלימודים. למרות שזה מרגיש זמן רב, את הנושא לעבודת הגמר שלכם כדאי לדעת כבר משנת הלימודים הראשונה ולהתחיל לעבוד עליה כמה שיותר מוקדם.

קורס חובה – בכמות הגדולה של קורסים אלה, תמיד תמצא את החיבור למה שאתה רוצה לעסוק בו, גם אם זה חיבור מאולץ. תדע להתעלם לגמרי מהערות המרצים גם אם הציון שלך תלוי בזה.

קורס בחירה – אל תבחר תחומי לימוד שיעשירו אותך בידע שלא מתחבר עם תחום העניין שלך. לעולם תשאף לבחור קורסים הקשורים באופן ישיר למה שתעסוק בו בעתיד.

כאן שווה לקחת בחשבון לימוד במסגרת קורס ולאו דווקא תואר שלם. ללימודי נישה יש יתרון גדול. קורס, או מספר קורסים מצומצם בנושא מסויים יהיה אפקטיבי הרבה יותר מללמוד את הכל. אנשים רבים לוקחים קורס קצר וקולע בתחום הצילום שהם אוהבים, למשך כמה חודשים, חווים את החוויה, מקבלים את הכלים וממשיכים בדרך קדימה. לא הייתי שולל כלל דרך כזו שיכולה לחסוך זמן רב, כסף, רדיפה אחרי ציונים ותסכול רב הנובע ממנה.

לסיכום, צריך תמיד לזכור שתהליך הלמידה יכול לקרב אותך מאות מונים לשליטה מלאה בתחום שלך, אך יכול גם להרחיק אותך אם לא תדע לאיזה כיוון אתה הולך. לעיתים קרובות שלל הנושאים הנלמדים בתואר עלולים להסיט ולבלבל אותך, כך שבסוף אתה עלול למצוא את עצמך עם תעודה ביד, אך לא יודע לאן להמשיך משם. לימודי התואר הם לא זמן לחשוב ולהרהר מה התפקיד שלך בעולם הצילום, אלא להוות המשך ישיר לדרך שלך, אשר בה אתה יודע בדיוק לאן אתה הולך ומה אתה רוצה להיות.