על שלמות האדם – או מי אמר שאני לא אדם שלם?

בוקר אחד פנה אלי המורה שלי בשאלה: "מה אתה חושב, האם יש אנשים שלמים בעולם הזה?" 
-"בוודאי שלא." עניתי. 
-"לפי מה אתה יודע שאין אנשים שלמים?" הוא המשיך ושאל.. 
ידעתי שהוא הולך לנסות להוכיח לי שאני טועה, "יש אנשים בלי רגליים, יש אנשים בלי יד, יש אנשים שיש להם את כל האיברים אבל יש להם מחלה נפשית זו או אחרת, או שהזיכרון שלהם לא עובד, או שפשוט לא מאושרים בחייהם, חסרה להם אהבה, עבודה, כסף, ילדים, אופנוע… חסר להם משהו.. ואם חסר משהו אז אתה לא שלם" 

– "מעניין" אמר מורי "תאמר לי דבר אחר." 
חיכיתי לראות איזה אס ישלוף עלי מורי מהשרוול. 
"האם יש שני בני אדם זהים בעולם הזה?" 
– "בוודאי שלא" עניתי "כל בני האדם שונים זה מזה" 
– "במה הם שונים" מורי המשיך בשאלות המקשות שלו.. 
– "מה זאת אומרת במה הם שונים, אין שני אנשים זהים, גם תאומים זהים לא זהים לחלוטין, לכל אחד יש את הזיכרונות שלו, ואת מערכת האמונות שלו, ודפוסי ההתנהגות שלו! אולי הם יכולים להיות דומים קצת, אך בטח שלא זהים!" 

– "אז אם אין שני אנשים זהים אחד לשני, האם אפשר לעשות השוואות ביניהם?" שאל אותי מורי. 
– "מה זאת אומרת השוואות?" לא הבנתי לאן הוא חותר. 
– "השוואות זה מה שאתה עושה כל פעם שאתה משווה את עצמך למישהו אחר, לדוגמה: אם לך יש שתי רגליים ולפלוני יש רגל אחת – אתה מניח כי פלוני לא שלם כי חסרה לו רגל. באותו הרגע עשית השוואה בין שני אנשים שהבסיס לכל אחד מהם הוא שונה, לא כך?" 
– "כן ולא, הוא בן אדם.. ואני בן אדם.. לבן אדם יש מבנה גוף מסוים ואם חסר לו חלק אז הוא לא שלם!" 
– "כלומר" אמר מורי "כאשר אתה מתייחס אל גוף האדם, אם לאדם אחד חסר איבר מסוים אז הוא לא שלם. נכון עד כאן?"

– "כן" עניתי, מבלי להבין לאן מורי חותר 
– "האם לך יש את כל האיברים?" שאל אותי מורי 
– "כן" 
– "אם כך אתה אדם שלם!" אמר מורי עם חיוך, כאילו ידע מה אני עומד לענות 
– "יש לי אולי גוף שלם, אבל אני לא אדם שלם! חסרה לי בת זוג, חסרה לי אהבה, חסר לי כסף, חסר לי הרבה דברים." עניתי בתרעומת מה. 

– "שניה" אמר מורי "תן לי להבין, אם מקודם התייחסת אל גוף האדם כאל מושא ההשוואה שלך לגבי בני אדם. למה אתה מתייחס כמושא ההשוואה?" 
– הבנתי את המלכודת שאליו הפיל אותי מורי, "טוב, אוקי, אני משווה לאנשים אחרים, למה יש להם ומה אין להם. ואני גם יודע מה אתה עומד להגיד", מורי הרים את גבותיו, "אתה עומד להטיף לי על שמקודם אמרנו שאי אפשר להשוות בין אנשים כי אנשים הם שונים אחד מהשני" 
– מורי חייך " אם כך, האם ההשוואה הזו שאתה עושה היא פיירית לגביך? ובכך גם עבור כל אדם אחר שאתה עושה לו את ההשוואה הזו?" 
– "לא יודע אם היא פיירית" עניתי 

– "תסתכל על זה" אמר מורי "בעודך מיחס את השלמות שלך יחסית לאדם אחר, אתה עסוק בלבחון אחרים, ובלרצות את מה שיש להם.. ובכך אתה בעצם מתעסק איתם ולא איתך! ומבזבז אנרגיה שאתה יכול להשתמש בשביל עצמך, לא חבל?" 
– "רגע אחד" התפרצתי "אם אני לא אייחס את עצמי לאחרים אז מה תהיה נקודת היחסות שלי??" 
– "אם הסכמנו מקודם שבני האדם שונים זה מזה. כל אחד נקודת היחסות שלו היא הוא עצמו!" אמר מורי בפשטות. 
– "רגע, אני רוצה להבין, אם נקודת היחסות שלי היא אני. אז אני ביחס לעצמי, אני שלם." חשבתי על זה קצת.. משהו לא היה נראה לי אבל לא יכלתי לשים על זה את האצבע.. משום מה לא הרגשתי שלם עם זה. "אני מבין את זה לוגית. אך אני לא מרגיש שלם עם האמרה הזו!" 
– "או" אמר לי מורי. "אתה זוכר שדיברנו על איך שלעולם תבוא המחשבה לפני הרגש?" 
– "כן, זוכר את זה" 
– "האם אתה מסכים עם זה? שהמחשבה תמיד באה לפני הרגש, גם אם זו חשיבה לא מודעת?" 
– "בוודאי שכן" 
– "אם כך, האם אתה שם לב שאתה עושה חשיבה לא מודעת כלשהי לפני שעולה לך הרגש של החוסר שלמות?" 
– "כן" התחלתי לענות בחוסר נוחות מה. 
– "עכשיו איך תדע לגבי דבר מסוים אם הוא שלם או לא?" שאל מורי בניחותא 
– "אני אשווה אותו למשהו אחר" ותוך כדי שאני מבין לאן מורי חותר הוספתי "הממ.. יש לי נקודת יחסות פנימית כל שהיא" 
– "נפלא" אמר מורי "ועכשיו אם תיזכר בתחילת שיחתנו, מהי נקודת היחסות שהיית רגיל להשתמש בה?" 
– "אנשים אחרים" עניתי 
– "אתה שם לב לעובדה שההרגל האוטומטי שלך, גם בחשיבה הלא מודעת, הוא להשוות לדבר שאינך יכול להשוות אליו? אל אדם אחר!" 
– "נו ו…" שאלתי 
– "נו ו..?" תענה בעצמך אמר לי מורי… "מה אתה חושב" 

– "האם אתה רוצה לומר לי שאם הייתי מתרגל לנקודת היחסות העצמית – כלומר משווה את עצמי לעצמי הייתי מרגיש שלם" שאלתי , אייפה שהו בפנים הרגשתי דווקא שלם עם מה שאמרתי עכשיו… 
מורי חייך אלי ואמר "תמשיך עם הרעיון לבד.. נראה עד איפה תגיע" והלך. 
נשארתי לבדי עם עצמי, עצמתי עיניים ובחנתי את המחשבות והרגשות שלי… וכל פעם שהרגשתי לא שלם, בדקתי עם עצמי, איזו מחשבה בעצם מסתתרת לה שם מתחת להרגשה.. למי אני משווה את עצמי? 

ולמי אתם משווים את עצמכם? 
והאם זה פייר כלפי עצמכם?