עניין של פרספקטיבה

הכול היה בסדר עד שפתאום זה השתבש..

ועכשיו אני לא מאושר מהחיים. הדברים כפי שהם קורים כרגע אינם מקובלים עלי. הייתי רוצה שהמציאות תחזור להיות כמו שהייתה לפני כן, ואם לא אותו דבר, אז לפחות שתתאים קצת לרצונותיי. זה גורם לי תסכול וצער לדעת שאם הדברים היו קורים אחרת היה לי טוב יותר ובנוסף, אני גם מודאג מהמצב, כיוון שאם הוא ימשך נראה שאני אדרדר ואפסיד עוד ועוד מהדברים שחשובים בעיניי. בקיצור העתיד אינו נראה ורוד..

ביחד איתי נמצא באותו מצב מישהו נוסף. משום מה הוא נראה רגוע ומחויך כל הזמן. נראה שהוא אינו סובל כלל מהסיטואציה הזו, שברור לכל בן אדם נורמאלי שהיא שלילית. נראה לי שהוא בטח מסתיר משהו. יש לו איזשהם קלפים סודיים. אני בטוח שיש לו אופציות שיאפשרו לו לברוח כשיהיה גרוע יותר ובגלל זה הוא יכול להיות רגוע.

ניסיתי לגשש כדי לדעת מה הוא מסתיר, אך לטענתו הוא אינו מסתיר דבר, פשוט המצב אינו מדאיג אותו.. הבנתי שהוא כנראה טיפש מידי. הוא לא מבין את הסיכון בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים  והוא לא רואה לאן זה מתקדם. נו טוב, שאלוהים יעזור לו.. כשהוא יתעורר זה כבר יהיה מאוחר מידי..

עברה שנה ומה שחששתי ממנו לא קרה, להיפך המצב התחיל להשתפר – ממש נס. ידידי כמובן נשאר זחוח, לא מבין שהוא ניצל הפעם בעור שיניו, לא בזכות תושייתו, אלא רק בגלל ששיחק לו המזל, אבל מי מבטיח לו שגם בפעם הבאה זה יהיה כך?

ניסיתי לשוחח אתו כדי שנטכס עצה ביחד ונראה מה עושים, אבל הוא לא היה מסוגל להבין שיש כאן בעיה שצריך לטפל בה. זה לא שהוא לא חושב שהמציאות תהיה טובה יותר, אלא שהוא חושב שגם בסיטואציה הנוכחית המצב בסך הכל טוב. הבן אדם כנראה מקרה אבוד – הוא לא קורא את המציאות ומחייך כמו טמבל כל הזמן.

לאחר שנה נוספת, התברר סוף סוף שצדקתי. הדברים אכן הפכו לגרועים יותר ושנינו ספגנו מכה קשה בדיוק כפי שחששתי. זה הרי היה ברור מראש, איך אפשר היה לא לראות את זה?

לא יכולתי להתאפק יותר ושאלתי את ידידי – נו, מה אתה אומר עכשיו? צדקתי או לא?

הוא ענה לי – צדקת, והמשיך לחייך. כזה אידיוט..