צ'רלי צ'פלין – גאון על

צ'רלי צ'פלין (1889-1977), מגדולי שחקני הקולנוע בכל הזמנים.

צ'ארלס ספנסר צ'פלין נולד ב-16 באפריל 1889, להורים שחקנים שהרבו במסעות הופעות אליהם הצטרף כילד וכך קיבל את ראשית נטייתו למשחק.

ב-1913 החלה הקריירה שלו כשחקן ראינוע בסידרת סרטונים קצרים, בהם "חיי כלב" ו"הנער", שבהם עוצבה דמותו כנווד עם הכובע, המקל והצעידה המוזרה.

בסרטונים אלה שימש צ'פלין מלבד כשחקן גם כיוצר העלילה והבמאי. בדרך זו עיצב את עצמו כאיש סרטים שמעורב בכל פרט ופרט ביצירתם. לימים, עם תחילת ימי הקולנוע הוא גילה גם את כישוריו המוסיקליים כנגן וכמלחין.

עם המצאת הקולנוע השתדל צ'פלין להביע את עצמו ללא קול, רק בהבעות פנטומימה ומימיקה. זו היתה תקופת הזוהר שלו, שבה ביסס את מעמדו. לאחר שנכנע לטכנולוגיה ופתח את פיו בסרטים, הועם מעט זוהרו.

למרות זאת, סרטו הגדול ביותר הוא הסרט "הדיקטטור הגדול", שהוא סרט מדבר. סרט זה הינו פרודיה על היטלר בו הוא משחק תפקיד כפול של דיקטטור צמא דם המכונה הינקל וגם תפקיד של סָפָּר יהודי בגיטו. שתי סצינות שזכורות במיוחד בסרט: קטע הפנטומימה המבריק שלו לצלילי "מחול הונגרי מס' 5" של ברהמס, שבו הוא מגלח זיפי זקן של לקוח יהודי בגיטו. ולעומתו, קטע אחר בו הוא ממחיש את המגלומניה של היטלר, כשהוא מקפיץ בלון ענק בדמות כדור הארץ על ישבנו, עד שהכדור מתפוצץ.

הסרט נוצר בשנת 1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, לפני שארצות הברית נכנסה למלחמה, וכשנושא השואה לא היה במרכז השיח הציבורי.(ובדיעבד אמר צ'פלין שלו ידע על שואת יהודי אירופה , לא היה מפיק את הסרט , בה מוצג היטלר בדמות של מוקיון)

בחייו האישיים הוא זכור בעיקר בעקבות נישואיו הרבים לנשים צעירות ממנו בהרבה, שתיים מחמשת נשותיו היו רק בנות 16 בעת הנישואין, האחרונה בהן בתו של המחזאי יוג'ין אוניל. אחדים מילדיו נולדו כשהיה כבר מבוגר מאוד. בשנת 1952 הוא נאלץ לעזוב את ארצות הברית מכיוון שהואשם כי הוא קומוניסט. הוא חזר אליה משוויץ רק 20 שנה מאוחר יותר. בשנת 1975 הוא קיבל תואר אבירות ממלכת בריטניה.

צ'רלי צ'פלין נפטר ב-25 בדצמבר 1977.

צ'רלי צ'פלין יזכר כיוצר קולנוע גאון וברוך כישורים וכשחקן משכנע, שמגלם דמויות קומיות וטרגיות באמנות מושלמת. השפעתו גדולה על שחקנים שגדלו על סרטיו ומנסים לחקות אותו עד ימינו.

סרטיו הבולטים

"הנער" אחד הסרטים הקצרים הראשונים של צ'רלי צ'פלין בו הוא מגלם זגג. הילד, שמשחק את בנו, מנפץ חלונות כדי שצ'פלין יופיע מייד ןיתקנם.

"הבהלה לזהב" (1925) על תקופת קדחת חיפוש הזהב. זכורה במיוחד הסצינה בה הוא אוכל את נעלו מתוך רעב. 

"זמנים מודרניים" (1936) על האיש הקטן שנבלע בתוך העולם התעשייתי. 

"הדיקטטור הגדול" (1940) פרודיה על היטלר בו הוא משחק תפקיד כפול של דיקטטור צמא דם המכונה הינקל וגם תפקיד של סָפָּר יהודי בגיטו. 

"אורות הבמה" (1952) על שחקן מזדקן בה זכור קטע וירטואוזי שלו כנגן כינור. סרט זה זכה בשני פרסי אוסקר בשנת 1973 מכיוון שרק אז הופץ באופן מסודר באזור לוס אנג'לס. 

"מלך בניו-יורק" (1957) על תקופת "ציד-המכשפות" של מקארתי, בו זכור המונולוג המפורסם, שהוא מבצע בצורה מושלמת מתוך האמלט השקספירי "להיות או לחדול".