קעקועים על רגל אחת

           קעקועים על רגל אחת…….

צ'ארלס דארווין אמר פעם שאין חברה בעולם שלא עסקה פעם בקעקוע בצורה זו או אחרת.

החל מהעברים הקדמונים דרך הבריטונים ועד הילידים באפריקה ואוסטרליה.

לא ידוע  בדיוק מה מקור המנהג הקדום הזה או איך התגלה .ישנם הטוענים כי התפתח ממנהג אחר קדום אולי עוד יותר- צילוק.

ישנו סיפור ידוע על מנקה ארובות בבריטניה של המאה ה-18 שנפל במהלך עבודתו לתוך אחת הארובות, כשיצא ממנה חבול ושרוט לא שש שלגלות כי אזורים מסויימים בגופו החבוט היו שחורים מפחם שנכנס דרך פצעיו והתקבע תחת עורו – מה שיכול להצביע אולי כי מנהג הקעקועים התתגלה כבדרך אגב.

עיטור הגוף היה תמיד חלק מהמורשת האנושית, ודרך להבדלת האינדיבידואל או חברה מסויימת מן הכלל.

הקעקוע יכול להיות דרך להפגין כבוד או מעמד מסויים של הלובש אותו, הוא חלק מאישיותו. בו בעת הוא יכול לסמן או קלון או אמצעי ענישה.

בתרבויות ילידות קעקועים מסויימים יכולים להעניק כוחות על טבעיים, להגן ולשמור מכוחות רעים ושדים, ואף להפוך את הגוף לחסין כדורים. לצערנו הרבה מן המשמעויות של הסימנים הרבים שקועקעו בתרבויות אלו אבדו כתוצאה מדיכוי מנהג זה.

מנהג זה היה כה נפוץ בתרבויות אלו עד  כדי כך שבני שבט אשר סרבו לקבל קעקוע הוקעו כפחדנים וסבלו מקשיים אמיתיים להקבל לחברה. נשים לא מקועקעות לא יכלו למצוא חתן וגברים סבלו ממעמד נמוך והתיחסו אליהם כילדים.

מנהג הקעקוע בשבטים הלידים בימינו כמעט ונעלם אך בעולם המערבי הוא זוכה לפופולריות עצומה שלא היתה כדוגמתה.

הקעקועים הובאו לעולם המערבי ע"י מלחים ששבו הביתה ממסעות גילוי ארצות ונתיבי סחר חדשים. הם הציגו לראווה  על גופם את התרבות והאמנות של התרבויות החדשות  עימן באו במגע. מעבר תרבויות זה החל עוד במאה ה-13 עם שובו של מרקו פולו מסין. אינדיאנים ממדרום אמריקה הובאו לאירופה כקוריוז. בני אצולה ילידים מהפולינזים  הובאו והוצגו גם הם בפני שליטי אירופה בכדי לעורר עניין במסעות גילויי הארצות ואפשרויות המסחר.

המילה טאטו עצמה באה במקור מהשפה הטהיטית בה נקרא תהליך הקעקוע טאוטאו. האחראי  הראשי להפצת מילה זו ובין היתר התופעה לאירופה הוא קפטן קוק. בשובו מטהיטי החזיר עימו שני "שני מוצגים חיים" בדמותם של אומיי וטופאיה שבניגוד ל"מוצגים" קודמים שהובאו לאירופה דווקא זכו ליחס חיובי מצד בני האצולה האירופאים.

הקיעקוע באירופה החל לצבור פופולריות בתחילת המאה ה-19 למרות שבשנים הראשונות הוא היה מקושר בעיקר עם מלחים,חיילים, פושעים ופרוצות. הקעקועים בשלב זה נשארו נחלתם הבלעדית של "עלובי החיים".

זה היה רק בתחילת המאה העשרים שהקעקוע החל לפרוץ לגבולות אחרים כהצהרה אופנתית.

גם כאן בעזרתם של חיילים וימאים שחזרו ממקומות רחוקים. הם הזרימו דוגמאות ורעיונות חדשים לסצינת הקעקועים האירופאית של אותה תקופה.

איכות הקעקועים והדוגמאות שהציגו היו שונים בתכלית מכל מה שהיה ידוע לאירופאים עד אז. דוגמאות גיאומטריות מהפולינזיה, דרקונים ונחשים צבעוניים ומסוגננים מהמזרח הרחוק הזרימו "דם חדש" לדוגמאות העוגנים,התותחים והספינות שהיו פופולריים באותה תקופה.

דרישה זו לקעקועים המריצה את שוק המקעקעים שהיה דל מאד בותה התקופה. היו אלו אנשים שעיניינם המרכזי היה עשיית כסף קל. רמתם האומנותית ויכולותיהם הטכניות לקו בחסר, בלשון המעטה.

בשנת 1875 המציא תומאס אדיסון את מכונת הקעקועים הראשונה שהייתה אמורה לסייע בעשיית הקעקוע. המצאה זו סללה את הדרך להמצאתו של סמואל אוריילי ב-1891. אוריילי שכלל את המצאתו של אדיסון ויצר את המכונה אשר משמשת מקעקעים עד עצם היום הזה.

המצאה זו ופיתוחה גרמה להתפשטות תופעת הקעקועים לקהל רחב. הקעקוע הפך לחוויה קלה יותר, בטוחה ונסבלת יותר.

אט אט הגישה השלילית לקעקועים השתנתה ועברה מהתרבות העבריינית אל הבורגנות. המהפך החברתי/מחשבתי והפתיחות הרבה של שנות ה- 60 הביאו לעלייה בפופולריות של אומנות הקעקועים עד ל"מפץ הגדול" שאירע בשנות השמונים.

כמו בכל אומנות גם תחום הקעקועים אוגד בתוכו סגנונות רבים. בתחילת שנות ה-60 הסגנון השולט היה ה"אולד סקול" , מאופיין בדוגמאות פשוטות , מושפעות מהווי המלחים. באותו זמן רווחה הדעה (המוטעית) כי אי אפשר לבצע בקעקוע דוגמאות מסובכות בעלות פרטים רבים.

כדרך התפתחות טבעית חיפשה אומנות הקעקוע כיוונים חדשים להתפתחות. כיוון אחד היה הכיוון השבטי. דומנאות אוטנתיות שבטיות מאותם מקורות שהגיעו לאירופה מלפני כמה מאות שנים חזרו לעטר את גופם של המקועקעים החדשים. דוגמאות אלו מטרתם היא לקשט את הגוף להדגיש את צורתו לוהחמיא לבעליו.

כיוון נוסף הוא ה"ניו סקול" שמאופיין בקווי מתאר בולטים, צבעים עזים, עיצוב  גרפי   מאד ורדיקלי ועולם דימויים עכשוי השואף את מקורותיו בעיקר מתרבות הרחוב.

ישנם עוד זרמים רבים הכוללים בין היתר סגנון יפני, ביומכני,קלטי, פנטזיה וכו'…

תחום הקעקועים בזמננו מפותח מאד החל מאיכות החומרים, הידע שנצבר בכל הנוגע לדרכי הקעקוע וכלה בטכניקות הסטריליזציה ושמירה על בטחון הלקוח.

בבואכם להתקעקע חשוב לבדוק האם הסטודיו מאושר ע"י משרד הבריאות, בכדי להבטיח תנאים סניטריים בסיסייים. רצוי לוודא שבמקום ישנו מכשיר אוטוקלאב (סטריליזטור) ושהמחטים שישמשו אותכם בקעקוע הינם חד-פעמיים ונזרקים בסיום התהליך.

שימו לב לסטודיו בכללותו ולנפשות הפועלות בו. האם הסטודיו נקי ומסודר. חשוב לא פחות לבדוק את תיק העבודות במקום ולברר את ניסיונו של המקעקע בתחום.

תמיד כדאי לשמוע את חוות דעתו של המקעקע לגבי הדוגמא שברצונכם לקעקע, לא תמיד מה שנראה טוב על הדף יתאים כקעקוע. וודאו כי קיבלתם את כל הוראות הטיפול בקעקוע ושהבנתם.