ריצה ודרך חיים – מחוייבות

כן. אז החלטנו לעשות פעילות. ממחר נתחיל ללכת, לרוץ, משהו בין לבין. כמה? נראה כבר.

כמו בחיים, ללא מחויבות אין ממש משמעות להחלטות המזדמנות שלנו. אם תשימו לב אנחנו מחליטים עשרות החלטות ביום, רובן חסרות משמעות למרות שאולי יש הרבה כוונה אחריהן ברגע שנאמרו. אנחנו אלופים בלהתלהב לרגע, להרגיש שזהו זה ולקבל החלטות מהירות עם עצמינו. אח"כ, ולא יותר מאחרי 5-10 דקות ההתלהבות פגה, הריגוש נעלם וההחלטה שלנו במקרה הטוב מתויקת באחד התיקים או המגירות בראשינו או במקרה הנורמאלי כבר נזרקה לפח. מוכר לכם?

למה ללכת רחוק עם דוגמאות מפוצצות. כמה פעמים פגשתם מישהו שלא ראיתם הרבה זמן והתלהבתם מאוד ומתי שהוא במהלך השיחה יצא המשפט "אנחנו חייבים להיפגש…". מכירים? זה אולי מעליב אבל המשפט כל כך נדוש שכולנו כבר יודעים שאנחנו מרמים את עצמינו עד שלא מתייחסים לזה ברצינות בכלל. אנחנו פשוט אלופים בלהבטיח הבטחות לעצמינו, לקבל החלטות מהירות – ולזרוק אותן לפח אחרי זמן קצר ואפילו לא לזכור שהייתה החלטה כזו.

על אחת כמה וכמה בהחלטות החשובות לנו באמת. עם עצמינו אנחנו מפזרים הרבה החלטות –"ממחר אקח את עצמי בידיים", "מחר אתחיל דיאטה", מחר אתחיל לחפש עבודה", "אני צריך לדבר איתו על המשכורת שלי", "מחר אני אדבר איתו/ה… זה לא יכול להמשך כך…" . מכירים. משהו קורה עם זה? לעיתים רחוקות.

אז מה עם לקיים החלטות? למה אנחנו כל כך לא רציניים עם החלטות שלנו?
במחשבה שלנו, החלטה שלא נאמרה היא לא ממש הייתה. אם דיברתי עם עצמי, אז זה לא נחשב. אנחנו לא מעריכים את עצמינו מספיק בשביל להרגיש לא נוח עם עצמינו ועם אי קיום החלטותינו לעצמינו. אם כך, אין דרך אחרת לקיים החלטות אלא על ידי מחויבות קונקרטית לבצע אותן, והמחויבות צריכה להיות פומבית. להגיד למכר ותיק שפגשנו – "מחר אני מצלצל וקובעים…" זה קצת יותר מחייב מ –" אנחנו צריכים להיפגש מתישהו", משום שיש בזה אמירה למישהו אחר, עם זמן מדויק לביצוע. בעוד יומיים אני אהיה כבר בהפרה של המחויבות שלי כלפיו. לספר לחבר לעבודה כי "החלטתי שאני הולך לבקש העלאה. מחר אני נכנס לבוס ומדבר איתו" זו העלאת רף המחויבות שלי לעצמי, על ידי שיתוף אדם אחר, למקום שיהיה לי יותר קשה להתמודד עם אי קיום המחויבות שלי ולחזור עם תירוצים וסיפורים.

ואם אני רוצה לחפש עבודה? אני צריך ליצור מחויבות כלפי עצמי שאכן תחיב אותי לקיים אותה. כי הרי אנחנו טובים מאוד בלדחות ולא לקיים אפילו את ההחלטות החשובות לנו באמת. איך יוצרים מחויבות? פשוט אומרים אותה לאחרים. אם תפיצו לאחרים שאכן ממחר אנחנו מתחילים לחפש עבודה, המחויבות תהפוך למציאות בלתי ניתנת להתעלמות. העולם יתחיל להגיב אלי בהתאם למחויבות שיצרתי ואני אהיה מחויב לה.

אם קשה לכם עם החלטות קשות בואו תתנסו בהחלטות מעולם הריצה והספורט. "ממחר אני מתחיל לרוץ 3 פעמים בשבוע". "ממחר אני יוצא להליכה של שעה כל ערב". החלטות אומנם קשות, אבל לא ברומו של עולם מבחינתכם, אך עם זאת יאפשרו לכם להתאמן על קיום מחויבות. בדוגמא זו, אם לא תגדירו מראש מטרה ותצרו מחויבות לקיים אותה, כשתקומו בבוקר, עייפים, וקר לכם, וממש לא יהיה לכם חשק לקיים את ההבטחה. אבל אם ההחלטה הוכרזה לאנשים אחרים, אתם יוצרים מחויבות חזקה יותר. יהיה קשה יותר לראות את המבט של הבת/בן זוג שלנו שרואה את ההבטחות שלנו מתפוגגות. או חבר לעבודה שישאל " נו איך הייתה הריצה הבוקר?" ואני אאלץ להמציא איזה תירוץ משפיל על אי קיום מחויבויות. ההתנסות בקיום מחויבות היא חשובה כדי שנוכל לשמן את המערכות האלו שלנו שמאוד מאוד חלודות. אנחנו לא ממש מקיימים החלטות שלנו אפילו לא את אלו החשובות לנו באמת. אם תתאמנו בצורה כזו על קיום המחויבויות שלכם כלפי עצמיכם, תרוויחו גם חיים בגוף בריא וגם מיומנות מעצימה מאוד של קיום מתוך מחויבות אמיתית.

 עבודה עם מאמן אישי נועדה בדיוק בשביל זה. המאמן יעזור לנו בקבלת ההחלטות שלנו וחשוב מכך ישמור אותנו במחויבותנו. מאמן אישי או מאמן עסקי יהיה מחויב תמיד להצלחות שלנו כפי שאנו הגדרנו אותן, ולכן ישמור את תוכנית הפעולה שלנו על מסלול הקיום.