שם המשחק הוא יצירתיות

 אני עוקבת אחרי מחאת הדיור שנמצאת על סדר היום בכל אמצעי התקשורת. כולם מוחים על מחירי השכירות שעלו אל על, על מחוסרי הדיור, ודורשים  דיור בר השגה ופיקוח על שכר הדירה. הסטודנטים חדורי מוטיבציה, נכנסו להובלת המאבק וסחפו קבוצות רבות נוספות בציבור. נראה שצעדת ההמונים בסוף השבוע הקודם היתה הוכחה לכך שהמאבק הזה מקבל תמיכה מדלת לדלת. באופן אישי, אני מזדהה עם המאבק וחושבת שהוא מוצדק, ועם זאת איני בטוחה כלל בתוצאות המאבק ומחכה לראות מה יקרה בסופו. נכון לכתיבת שורות אלו לא ממש ברור לי מיהם מובילי המאבק ומה מטרתם המדויקת ?

אני מסתכלת אחורה ונזכרת בימים שהייתי יו"ר אגודת סטודנטים באחת המכללות בארץ. שותפה למאבק הסטודנטים למען הורדת שכר הלימוד. חדורי מוטיבציה, ארגנו הפגנות בכל הארץ, חסמנו כבישים ונעצרנו ע"י המשטרה. עלינו לאוהל המחאה מול בית ראש הממשלה בירושלים ושבתנו רעב. אני בוחנת את הזמן שעבר מאז ועד היום מצד אחד, מבינה את המקום שבו נמצאים אנשי האוהלים ומהצד השני חושבת שאפשר למצוא דרך אחרת להשיג דירה.

גילוי נאות ראשון: כיום במסגרת עיסוקיי הרבים אני עובדת גם כמתווכת נדל"ן ויכולה להעיד כי לצערי בתקופה האחרונה יש פער עצום בין המוכרים לקונים. המוכרים נמצאים בשוק של ביקושים ומרשים לעצמם להתעקש על המחיר והקונים נצמדים למסגרת התקציב שלהם ורוצים לקנות בעזרתו את החלום שלהם. לא תמיד זה מספיק. זה לא רק הזוגות הצעירים, זה גם משפריי הדיור, האימהות החד הוריות ובעיקר הזוגות הגרושים – אני מודה שזה עצוב אבל אנו המתווכים, מתפרנסים לא מעט מזוגות שמפרקים את חבילת הנישואין. לרב אנחנו מוצאים את עצמנו בד"כ עם הגרושה הטריה שממהרת לחפש פתרון קבע לה ולילדים, בעוד בעלה הגרוש מסתפק בשכירות של דירת חדר וחצי. נשים גרושות, שכבר היה בבעלותן בית משלהן, נשארות בבת אחת עם מחצית מהרכוש (במקרה הטוב), תלויות בהסכם מזונות כדי לקבל משכנתא חדשה, חולמות לקנות בית כמו שהיה להן ונאלצות לשכור דירת 3 חדרים.

אז באמת, מאבק הדיור נוגע לכולנו זוגות צעירים, וזוגות צעירים פחות, סטודנטים, גרושים וגרושות ואפילו אימהות חד הוריות ואני מאמינה שאפשר גם אחרת.

יש לי חברה, נורית, אם חד הורית, שהצליחה לפני 7 שנים לקנות לבד מגרש ולבנות בית קטן. זה לא שהיה לה יותר כסף והיא לא קיבלה זכויות או הנחות מיוחדות, ממש לא. היא גרה בשכירות ולאחר שנאלצה לפנות מוקדם מהצפוי דירה ששכרה היא עצרה לרגע לבחון את המצב, ובדקה האם תוכל להתמודד עם משכנתא בכוחות עצמה. על פי ההחזר שחשבה שהיא תוכל לעמוד בו לאורך שנים, ורק לפי זה, בחרה את מיקום הבית (פריפריה) ואת גודלו. יש לה בית קטן ופשוט (כמחצית מכל הבתים בשכונה), אין לה קשתות מיוחדות, זוויות יצירתיות, היא לא קנתה סלון חדש, לא פינת אוכל, לא חדר שינה ולא פלזמה. את המטבח תכננה בעזרת חבר טוב ולקחה נגר שנתן הצעה זולה. היא התפשרה וככה הצליחה. המשכנתא שלה גבוהה יחסית אבל בימים אלו על שכירות הייתה משלמת יותר.

ותמי – היא השתחררה בזמנו מהצבא, לקחה את מענק השחרור, עבדה וחסכה – לא לטיול הגדול שאחרי, אלא לקניית דירת 2 חדרים בשכונה שכוחת אל אי שם בפריפריה והתגלגלה משם. כיום היא מחזיקה בלא פחות מ 5 דירות קטנות להשקעה. את המשכנתא מממנת ע"י שכר הדירה ונשאר לה גם קצת כסף לחיות. אגב היא עצמה גרה בשכירות – לדבריה " מי אמר שחייבים בית קבע?"

ורד ובעלה – קנו דירת 4 חדרים בפ"ת, קומה רביעית בלי מעלית. הם משכירים אותה מוסיפים עוד קצת ושוכרים דירת 5 חדרים באם המושבות.

גילוי נאות שני: אני הצלחתי לקנות בית לפני מס' שנים עוד בטרם עלו המחירים. אבל גם אז לי ולבן זוגי זה לא היה כל כך פשוט.

היינו זוג צעיר + 1 בבטן, עברנו משכירות אחת לשנייה והבנו שכך יהיה לנו קשה מאוד להתקדם בחיים. שנינו נולדנו להורים אוהבים אך לא עשירים, והדרך היחידה שלהם לעזור לנו הייתה לאפשר לנו לגור בביתם במקום לשלם שכירות.

עברנו לגור בבית הוריי.
ההחלטה לא הייתה פשוטה, היינו זוג צעיר עם תינוק ראשון. לא עברנו לגור ביחידה נפרדת אלא ממש בתוך בית הוריי,  חדר ליד חדר, מקלחת אחת לכולם.
הגענו רק לשנה .. ונשארנו שלוש שנים!! בזמן הזה התרחבה משפחתנו ובכל זאת הצלחנו לחסוך סכום התחלתי נאה לקנות בפרפריה, בית קטן, אך מספק את צרכינו. [זה המקום להודות לבן זוגי שעשה את ההתפשרות הגדולה והסכים לעבור לגור עם ההורים של אשתו …]
אני מאמינה שההבנה שזאת "ירידה לצורך עלייה", יחד עם התמיכה העצומה של הורי, היא שעזרה לנו לבצע את המהלך.

אני לא מקרה יחיד, יש לי חברה שעברה גם היא לגור עם הוריה בדירת 3 חדרים יחד עם שני הילדים ובן זוגה – תקופה לא קלה שעזרה להם להסתדר ולהמשיך הלאה.

בוודאי תאמרו לי: "איזה שטויות… לחזור בגיל מבוגר לבית הורינו? לפגוע ברמת החיים שלנו? שלהם? לסכן את היחסים המשפחתיים? לתת להם להתערב בגידול ילדינו? לפגוע בזוגיות שלנו?"

אין "נכון" ו"לא נכון" ולכל אחד מתאים פתרון אחר.
אני מאמינה שהמאבק הנוכחי להורדת מחירי הדיור ובכלל יוקר המחייה פה בארץ האבות – נכון וצודק, ואני תקווה שהוא אכן יביא לירידת המחירים המיוחלת.

אבל כלמודת ניסיון במאבקים והפגנות אני גם חושבת על היום שאחרי. על היום שבו תפרקו את האוהל ותישארו שוב עם השאלה – לקנות או לשכור? להתחייב למשכנתא או לא? לגור במרכז או בפריפריה. אני רק רוצה שאז תנסו להסתכל על שוק הנדל"ן כמקור להזדמנות, אל תתייאשו ממנו, תחשבו יצירתי !! ותראו שאפשר גם אחרת .

בברכת מהפכה מוצלחת,

ענת בן כנען פטרידס

~*~ מאמר זה התפרסם בטור אישי במגזין קפה – מגזין לנשים 4.8.2011 ~*~