שפוי בדמשק מאת: אמנון שרון

הספר "שפוי בדמשק" מגולל את סיפורו המרתק והמצמרר של אמנון  שרון, קצין צה"ל שנשבה במלחמת יום הכיפורים ונכלא בכלא הסורי בדמשק במשך כ-8 חודשים. בספרו מספר אמנון, על הסבל והעינויים שעבר בחקירות הקשות והאכזריות בכלא הסורי. כמו כן מתאר את התנהלות המלחמה כפי שחווה, מתוך שדה הקרב ואת התנהגותם החפוזה של המפקדים שניהלו אותה, תוך שהוא מנתץ מיתוסים שרווחו בה. בד בבד נחשף גם סיפורה הבלתי ידוע של "חטיבת מילואים 179" ופלוגת הטנקים עליה פיקד שהייתה הראשונה  לעלות ולבלום את הכוחות הסוריים ברמת הגולן ושרבים מהם שילמו בחייהם, וכעת הוא משמש כפה להם ולמשפחותיהם.

הספר "שפוי בדמשק" הוא מסמך ייחודי ובלתי נשכח על נחישות וכוח רצון לעמוד מול אויב ולהצליח להודפו, גם אם מדובר במחיר היקר מכל – החיים.

כעורך הספר, הייתי מבקש להביא פן אחר של הדברים. אך הרשו לי תחילה להקדים ולהסביר את תפקידו העדין של העורך.  תפקידו  של העורך ספרים; הוא לשמש מעין מסננת אינפורמציה.  להבדיל בין הטפל והעיקר,לנסות ולהעמיק את הדברים החשובים באמת {לדעתו המקצועית},ולשכנע את המחבר,{באסרטיביות כמובן} להשמיט את המיותר.מכך  יוצא שלא מעט פעמים מוצא עצמו העורך גולש במיומנות רבה בין תפקידי האיש הרע – זה המשכנע את המחבר להשמיט פסקאות ופרקים שלמים העוסקים בתיאורים שלדעת המחבר הם העיקר והחשובים שבדבריו. מצד שני,כאן מגיע תפקידו של האיש הטוב בסיפור: לא לשכוח  להמליץ למחבר בחום לשמור אותם ולצרפם לספרו הבא – שאולי לעולם לא ייכתב.

 אך כל המיומניות אותם רכשתי אני ואפילו ההמלצות המצוינות שקיבלתי מחבריי למקצוע  לא ממש הועילו לי בספרו של אמנון שרון.

 סוג התחושה שליוותה אותי בזמן קריאת כתב היד, עוד טרם פגשתי את אמנון  הייתה בעיקר "חשש". חשש שאוליי אגרום לסדקים בחומה שהוא בנה סביב חיו החדשים. החשש שלא אדייק בתיאור התחושה שחווה שם, ובעיקר החשש שלא אצליח להכיל את כל הכאב ולתרגם אותו למילים. בעיני רוחי, ציפיתי שיופיע אדם שבור,מריר וחסר חיות. אך להפתעתי ניצב לפניי אדם גאה,שמבט עיניו משדר חיים והוא כולו מוכן ודרוך לעשיית הספר שהפכה לדחופה במשימותיו הרבות.

 קצרה היריעה מכדי שאוכל לתאר את החוויות המרגשות שחוויתי לפני, בתוך, ובסיום התהליך עד לצאתו של הספר "שפוי בדמשק" לאור. כבר בתחילה הפתיעה אותי לחיצת ידו האימתנית של אמנון שכמעט שלחה אותי לחדר מיון מה שהוריד לי  מיידית את הטונים לחצי. אחר כך הנחישות  המדהימה שבו. אמנון דבק במטרה כאילו אין מחסום שהוא לא יוכל לעבור אותו. אם חלילה הייתי מציין בטעות שאוליי תהיה לנו בעיה בנושא כל שהוא הוא מיד היה מגיב "אין שום בעיה לכל דבר יש פתרון – נמצא אותו". ריגשו אותי גם הפתיחות והיכולת שבו, לדבר על הדברים הכי אישיים, הכי כואבים ובעיקר כאלו שכל אדם שעבר חוויה מזוויעה שכזו רוצה לשכוח ולא לזכור לעולם, אמנון שיתף פעולה באופן מעורר כבוד  גם אם בשאלותיי המציקות ביקשתי לרדת לעומקם של הדברים השמורים מכל.אך יותר מכל הדביק אותי אמנון בשמחת החיים שבו, בתקווה, באהבת החיים וביכולת לשרוד כל מצב ואפילו לא תאמינו  להישאר שפוי. על כל אלו ועוד הרבה אני מודה לך.

השיר, "הוא" ,מאת המשוררת אסתר ראב שאין כמהו,לפחות לדעתי. לתאר את אמנון.

 הוא איבד זהותו:

במערבולת

ובהתכתשות

בסער: היא נשמטה מעליו

זהותו

טליתו הקדושה

עורו היפה:

בתריה 

נפלו-

בין כפות הדובים

ומלתעות הנמרים:

הוא שרוט

מכורסם

ניטרף

 ומטורף.

אבל הוא

יתעורר ולפתע

יאסוף בתריו

מבין ציפורניים ומלתעות.

ומבתריו אדם יבנה:

הוא שוב יהיה הוא

רק הוא.

 על המחבר:

 אלוף משנה במיל'  אמנון שרון יליד 1947 שימש בצה"ל בתפקידים בכירים. בין תפקידיו היה הראשון שביצע את הניסויים המבצעיים על טנק "המרכבה" שחלקים נכבדים ממנו בנויים  על-פי מידות גופו ואותו ראה כבר ב"התגלות" שחווה בכלא הסורי.כיום אמנון שרון הוא הבעלים של שני מפעלים לייצור מיטות ומזרנים עבים  במיוחד, כדי שיהוו במובן מסוים פיצוי על התנאים הקשים  בצינוק כשנאלץ לישון על רצפה קרה שאבני חצץ ושברי זכוכיות שהיו בה נעצו ופצעו כל חלק בגופו. אמנון שרון מאמין כי החשיפה של חוויותיו האישיות ושל עמידותו הנחושה בתלאות השבי  מהווה שיעור מאלף לאחרים ודרך לשאוב ממנה כוח ואמונה כי ניתן ואפשר להתמודד עם מצבים קשים ולשרוד.

 "גם אם יש קשיים, גם אם המצב נראה ללא מוצא, משהו בוודאי יקרה והפתרון יימצא"    

  לאתר ההוצאה : http://milatova.net