תקשורת בינאישית אפקטיבית

"תקשורת בינאישית אפקטיבית"

ברור לכל שתקשורת אפקטיבית ומעצימה היא הבסיס לכל מערכות היחסים בחיינו. שיפור באופן שבו אנו מתקשרים יוביל לשיפור ניכר מאין כמוהו במערכות היחסים שלנו (האישיות והמקצועיות) ולתחושת זרימה בחיינו. אז מדוע לעתים אנו נתקלים בקצרים בתקשורת במינון גבוהה הרבה יותר ממה שהיינו רוצים? וכיצד מנטרלים את אותם קצרים? הכל כמובן מתחיל בראש – במחשבות שלנו. ולכן אם נקשיב להקשבה שלנו נוכל לעקוף את הקצרים הללו ולהעניק את "מתנת ההקשבה" לכל מי שנחפוץ. 

בתקשורת יש תמיד שני צדדים (-לפחות) אולם לכל אחד מאיתנו יש קודם כל גישה ל"צד שלו" ולכן יש להתרכז בדרך בה כל אחד מאיתנו יכול לשפר את הצד שלו. וראה זה פלא, הדבר יחולל שינוי גם בצד השני. 

ובכן מדוע צצים אותם קצרים בתקשורת – במקום העבודה, במשפחה ובמערכות יחסים אחרות? במקרים מסוימים איננו מבינים בכלל מדוע גלשה השיחה למשהו אחר, נתקעה או הגיעה למקומות שלא התכוונו אליהם. לעתים שיחה שמתחילה בנינוחות מסתיימת בטון צורם ולא נעים לשני הצדדים ואז תחושת חוסר ההבנה והתסכול צפה ועולה ואיתה ההרגשה ש"לא הצלחתי להגיע אליו/ה".

קודם-כל, יש להכיר בעובדה שבמהלך שיחה קיימות המון הפרעות. ההפרעות הללו מסיחות את הדעת ופוגעות ביכולת להקשיב הקשבה "מלאה", אפילו אם השיחה מתקיימת בחדר סגור, לדוגמא: רעשים סביבתיים מבחוץ (ציפורים, מכוניות, צפירות וכו'..), רעשים מבפנים (שיחות המתקיימות מחוץ לחדר, טלפונים וכו'..). בנוסף, קיימות הפרעות חזותיות: תמונות, שעונים, אנשים וכו'. ובעיקר קיימות ההפרעות ה"אישיות-פנימיות" – השיחה הפנימית המתנהלת כאשר אדם מתקשר עם אחרים. לעתים המחשבות נודדות למקום אחר ואנחנו מתנתקים מהשיחה עצמה. אין ספק שיש לאמן את מיומנות ההתנתקות מהסחות הדעת הללו. 

מלבד הסחות הדעת, מסתבר שבמהלך שיחה אנשים עסוקים בשני דברים: בלדבר או בלחכות לדבר. כך או כך, הם לא באמת מקשיבים. הם לא פנויים להקשבה פעילה אלא מנהלים תמסורת ולא תקשורת.

אנשים לא פנויים להקשבה מלאה גם משום שהם מקשיבים מתוך "תבנית" מסוימת. קיימות המון תבניות, כגון: הקשבה יישומית, הקשבה שיפוטית, הקשבה אמפטית, הקשבה של "גם אני", הקשבה "למה שלא עובד" וכך הלאה. כשמישהו מאזין מתוך הקשבה של "גם אני" ברגע מסוים בשיחה הוא יקטע את הדובר ו…יתחיל לדבר על עצמו. כשמישהו מקשיב מתוך הקשבה שיפוטית, בשלב מסוים הוא ישפוט את אותו אדם ויפסוק האם פעל נכון או לא? ובמידה ואדם מקשיב מתוך מקום יישומי, הוא יקטע את הדובר ויתחיל להגיד לו מה עליו לעשות בנדון.

כל אלה הם אותם קצרים בתקשורת כי המקשיב עשה הכל מלבד להקשיב. הוא נתן עצות ברמה גבוהה, הוא סיפר על עצמו והוא פתר את הסוגייה. אולם דבר אחד הוא לא עשה – הוא לא הקשיב. לא יפלא אם-כן, שהדובר שדבריו נקטעו יחוש שהשני בכלל "לא רואה אותו". הנה נפתח צוהר לחוסר הבנה בין חברים, עמיתים לעבודה ואפילו בין בני זוג למרות שלכאורה התקיימה שיחה פעילה.

אז מה עושים? 
מקשיבים להקשבה שלנו! ומבררים מה השני רוצה מאיתנו? – עצה? מוצא? או אולי רק שיתוף ואמפטיה?! בררו את זה בתחילת השיחה. שאלו: "מה אתה צריך ממני?". ייתכן ותופתעו לשמוע שהצד השני רק רוצה שיקשיבו לו הקשבה מלאה. תנו לו את מתנת ההקשבה. זו מתנה נהדרת.

באיחולי תקשורת בינאישית אפקטיבית ומעצימה,

אסנת.