תקשורת יחסי גומלין

תקשורת היא פעולה של יחסי-גומלין בין בני אדם שמטרתה להעביר מידע ולקבל מידע, להביע רעיונות, רגשות, צרכים ודעות.

בכל תהליך תקשורתי משתתפים לפחות שני אנשים: הדובר והמאזין. התקשורת מתרחשת בדרכים שונות: בדרך לא מילולית, הכוללת חיוך, בכי, מגע, הפקות קולות, הבעות פנים, ג'סטות, ובדרך מילולית הכוללת דיבור, שפת סימנים, קריאה וכתיבה.

על-מנת להבין טוב יותר מהי תקשורת הבה נתבונן במצבים הבאים:

א. במהלך משחק כדורגל סוער השופט מכניס לפתע את המשרוקית לפיו ושורק. כמו לפי צו מסתורי, השחקנים מפסיקים לרוץ אחרי הכדור, ניגשים לשולי המיגרש, שותים מים, נחים ומשוחחים.

ב. רוברט הוא עולה חדש. הוא עדיין אינו דובר עברית. הוא ניגש אל מישהו ברחוב ועל פניו הבעת שאלה. הוא אומר "בבקשה" ומצביע לעבר השעון שעל גב ידו של האיש. האיש מראה לרוברט את השעון. רוברט מחייך ואומר "תודה".

ג. יוסי ורמי עומדים ומשוחחים. הם מנסים לשכנע זה את זה לאיזה סרט ילכו ביחד.

ד. איריס היא בת 8 חודשים. היא שוכבת במיטתה, משמיעה קולות מלמול רמים, ולבסוף פורצת בבכי ומנופפת בידיה וברגליה. אמה ניגשת אליה, מחייכת ואומרת: "מה קרה? מדוע את בוכה? אל תבכי, אמא כאן". איריס מחייכת אל האם ונרגעת מיד.

מה מאפיין את כל האירועים השגרתיים המתוארים עד כה?

בכולם אדם אחד מעביר מסר לאדם אחר. המצבים המתוארים לעיל הם מצבים שונים של תקשורת בין אנשים. ראינו שתקשורת בין אנשים אינה מערבת תמיד דיבור ושפה. שופט הכדורגל משתמש בשריקה על-מנת להודיע על הפסקה במשחק; רוברט משתמש בתנועות ידיים, בהבעות פנים ובמילים בודדות על מנת לשאול מה השעה; איריס התינוקת מתקשרת עם אמה באמצעות מלמול, בכי וחיוך; ואילו יוסי ורמי מנהלים ביניהם שיחה מילולית ערה בניסיון לשכנע זה את זה.

הצורך של האדם בתקשורת הוא צורך בסיסי. מבוגרים, ילדים ותינוקות יוצרים תקשורת זה עם זה יום יום על-מנת לבקש חפצים, על-מנת להביע רגשות כמו שמחה כעס או כאב, על-מנת לבקש מידע ולשאול שאלות ועוד ועוד. יצירת התקשורת בין אנשים יכולה להיעשות ללא שימוש בשפה, למשל, על-ידי חיוך, בכי, מגע, קולות, הבעות פנים, תנועות ידיים וגוף (ג'סטות) או באמצעות שימוש בשפה, למשל, שפה מדוברת, שפה כתובה ושפת סימנים.

הורים וילדים יוצרים תקשורת זה עם זה זמן רב לפני שהתינוק לומד לדבר. כבר ביום הראשון להולדתו של התינוק, אפשר לראות כיצד האם מחבקת אותו, מחייכת אליו, מדברת אליו ומביטה בפניו. התינוק מרגיש את חום גופה של האם, מתחיל לינוק, מתבונן בסביבתו ומכריז בבכי על רעב או על אי נוחות. בכי זה של התינוק משמש לאם כאות "אזעקה" – האם ניגשת אליו מיד ומנסה לבדוק מה גרם לבכי. במהרה לומד התינוק להכיר את הריח של אימו, את הקול שלה ואת פניה. אנו רואים, כי התקשורת בין ההורים לבין הילד מתחילה להתפתח מרגע שהילד נולד. כאשר ההורים פונים אל הילד, מאכילים אותו, מחייכים אליו, משחקים איתו, מראים לו מה הם עושים, ומשתפים אותו בחיי הבית והמשפחה, הם מעודדים אצל הילד את הרצון ליצור עימם תקשורת. יכולתו של התינוק לתקשורת הולכת ומתפתחת. לשם דוגמה, כאשר התינוק הוא בן ימים אחדים, הוא מזעיק את אימו באמצעות בכי בלבד. בהמשך התינוק יתחיל לקרוא לה על-ידי השמעת קולות קריאה רמים או על-ידי הושטת הידיים לעברה. לבסוף התינוק יתחיל לקרוא "מא-מא" או "אמא", ואימו תענה לו.

לסיכום:

בכל מצב של תקשורת הדובר מעביר מסר אל המאזין.

התפקידים של דובר ומאזין מתחלפים במהלך השיחה.

פיתוח היכולת של הילד ליצירת תקשורת טובה עם האנשיםבסביבתו הקרובה הוא אחת המטרות החשובות בחינוך ילדים לקויי-שמיעה. תקשורת היא צורךחיוני לכל אדם – מבוגר או ילד. אנו יוצרים תקשורת עם אנשים שונים למטרות שונותומגוונות. למשל, הבעת רגשות, הבעת דעה, העברת מידע, קבלת מידע ובקשת עזרה.