חיים או מוות כתופעה קוסמית

גם ביקום קיימת תופעה של לידה ומוות. כמו בעלי החיים שעל כדור הארץ, גרמי שמיים נולדים, מעבירים את שנותיהם ומתים. ידוע לנו למשל, כי השמש שאנו שייכים אליה, מה שמכונה מערכת השמש, נוצרה בשלב מסוים והיא כיום בערך במחצית חייה, פחות או יותר בגיל של חמישה מיליארד שנים.

בעוד זמן שכזה השמש, הגוף המרכזי במערכת השמש, תתחיל את השלב האחרון של חייה כענק אדום ואז היא תצטמק ותהייה ננס לבן. עוד לפני כן, יגיע לקיצו כדור הארץ על החיים שבו, ערש חיינו, כאשר השמש תתנפח במסגרת השלב של ענק אדום, ותבלע את כוכבי הלכת שלה.

המודל המקובל לגבי לידת השמש הוא מודל הערפילית, אותו הגה אסטרונום בשם לפלס. לפי מודל זה, מערכת השמש החלה את ראשית חייה כאשר ענן ערפילי הסתחרר כתוצאה מכוכב סופרנובה אשר התפוצץ סמוך לו, ומהסתחררותו החלו לעוף ממרכזו של הענן חתיכות גז לכל עבר, אלה שהפכו לאחר מכן לגרמי שמיים בצורת כוכבי לכת ויריחים. החלק העיקרי של הענן הפך להיות לשמש, שתוך כדי סחרורה, החל לפעול בתוכה תהליך גרעיני, סוד קיומה של השמש, שכתוצאה ממנו נוצרת אנרגיית חום ואור המוקרנים לכל עבר ומשמשים בסיס לחיים על כדור הארץ.

למעשה ניתן לראות כי גז היולי היה שארית של כוכב שלפני כן סיים את חייו, כך שניתן לומר שקץ של יישות קוסמית אחת היא תחילה של יישות קוסמית חדשה.

האסטרונום ג'ורג' גאמוב כתב בשנות ה50 ספר בשם "חייה ומותה של השמש", ובספר הוא מתאר את האבולוציה של השמש במשך כעשרה מיליארדי שנים.

ניתן איפא לראות את החיים כדבר נצחי, ורעיון זה קיים גם אצלנו על כדור הארץ כשהחיים עוברים מדור לדור ובעלי חיים מעניקים חיים ואת הגנים שלהם לדורות החדשים בטרם הם יעברו מן העולם.

ניתן גם להיאחז לצורך רעיון זה ברעיון של שקילות המסה והאנרגיה. לפי זה, מסה יכולה לההפך לאנרגיה ואנרגיה יכולה לההפך למסה אך סך הכל שלהם נשמר ולא יכול להיעלם. אם דנו ברמת המיקרו של החיים, ובעלי חיים, וכן ברמה הפלנטרית של כוכבי הלכת שיחד עם השמש יוצרים את מערכת השמש, נעבור לרמת העל של היקום.

אך לפני כן, נביא בדיחה פיקנטית שקשורה לאסטרונום שהזכרנו קודם ג'ורג' גאמוב. מספרים על האסטרונום ג'ורג' גאמוב, כי באחת ההרצאות שלו הוא הזכיר את סופה של השמש וקץ החיים על כדור הארץ, ואז צועק אליו אחד המאזינים באולם: "בעוד כמה שנים אמרת זה יקרה?", "בעוד חמישה מיליארד שנה" אומר גאמוב לאיש, ואז נשמעת נימת רווחה: "חשבתי שבעוד חמישה מיליון שנה" אומר האיש.

כשמדברים על קיצו של היקום, מדובר וזה צריך להיות מובן, ביקום הנראה. כשמדברים על היקום מתייחסים לחומר, לאנרגיה, למרחב ולזמן במסגרת גבולות המודל של "המפץ הגדול." לפי הגדרת היקום הרי מה שהיה לפני אירוע בריאת היקום במסגרת המפץ הגדול, לא היה כלום. לא חומר, לא אנרגיה, לא מרחב וגם לא זמן. לכן לשאלה מה קדם "למפץ הגדול" אין כל רלוונטיות. יש לציין כי במגבלות התפיסה והידע שלנו, איננו יכולים לדעת מה יש מעבר למרחב אשר מתפשט במסגרת התפשטות החומר ונצפה כבריחה של גלקסיות אלו מאלו. מכל מקום אם נשארים במסגרת התפשטות היקום, הרי שישנם מספר תסריטים למה שיעלה בגורלו.

התסריט הרווח מתבסס על כמות החומר שקיימת ביקום, לא רק החומר הנראה בצורת כוכבים וגלקסיות, אלא חומר אפל הקיים בין כוכבים ברחבי הגלקסיה. מכל מקום מקובל לחשוב שגורלו של היקום הוא להסתיים במעיכה גדולה, כאשר כמות החומר שבו תגבר על מגמת ההתפשטות ואז בהשפעת הגרביטציה ההדדית כל החומר התלכד לגוש אחד.

מאחר וקיימת מן אנרגיה אפלה ביקום שהתגלתה בסוף האלף הקודמת, הרי שהיא תביא לכך שהיקום ידחק לכל עבר וסופו יהיה במה שנקרא "הקריעה הגדולה". יש אגב, גם תסריט ביניים שעל פיו היקום יסתיים בקיפאון גדול. גורל היקום במקרה זה יהיה במותו התרמי של היקום, כשכמות האנרגיה הסופית ביקום שיתפשט לאין סוף לא תאפשר עוד קיומם של חיים.

מכל מקום מדובר בעוד עשרות מיליארדים של שנים (כך שזה לא צריך להדאיג אותנו..), כשגיל היקום המקובל מרגע אירוע "המפץ הגדול" הוא כשלושה עשר וחצי מיליארד שנים, ושוב מדובר ביקום הנצפה, שקיים מודל של ריבוי יקומים, וישנה גם גרסה שאומרת שניתן להציל את החיים מפני הקץ של היקום על ידי בריחה ליקום אחר, אבל זה רעיון שמפרנס בעיקר סופרי מדע בדיוני. נחזור לקיצו של כדור הארץ שבהקשר זה קיים גם רעיון שעד שיגיע קיצו בעוד כארבעה מיליארד שנים, האנושות תוכל במסגרת הטכנולוגיה שלה אז לגלוש למערכות שמש אחרות אשר קיימות בתוך הגלקסיה העצומה שלנו אליה אנו שייכים, גלקסיית שביל החלב.