מתצלום דהוי לתמונה גבישית – הצילום לדורותיו

מה גדול המרחק שטכנולוגיית הצילום עברה מאז הצילום הראשון במצלמת לשכה אפלה ועד למסכי הטלויזיה של ימינו שעליהם תמונות איכות משובחות ביותר.

התאריך הרשמי של המצאת הצילום הוא ה19 באוגוסט 1839. אם מצלמה שנקראת לשכה אפלה (קמרה אובסקורה), עם חומר שנקרא ניטראט הכסף, חומר רגיש לאור, אשר קלט את התמונה שהפיקה המצלמה, כשהנקודות על נייר הכסף התאימו לרמת הכתמים הכהים והבהירים וכך יצרו אפקט של צילום ראשון אפילו אם הוא היה פרימיטיבי במידה רבה.

הצילום הראשון מבין הצילומים ששרדו בשנת 1827 מראה נוף מחלון והוא נחשב לצילום הראשון בהיסטוריה. ממציאו נייפס הפך להיות למושג בתחום המצאת הצילום. בעצם זה פעל בשיטת הנגטיב שהאיזורים הבהירים מהמקור המצולם הפכו להיות לשחורים. צריך היה מאוד לדאוג שלא לחשוף אותם לאור, ואחר כך להפוך אותם לכתמים המקוריים בתהליך שהפך אותם לפוזיטיב. נייפס נחשב כאמור לממציא הצילום.

במהלך השנים שעברו מאז הצילום הראשוני של נייפס, שוכלל תהליך הצילום ואיכותו השתפרה. בצילום משנת 1850 אנו יכולים להתרשם מצלם אנגלי אנונימי שצילם את עצמו בסטודיו שלו בצילום באיכות סבירה למדי. באותה תקופה אירועים ואנשים שעמדו במרכז העיניינים, ניתן לראות אותם כבר בצילום ממשי ולאו דווקא בציור, כמו לינקולן נשיא ארצות הברית ממלחמת האזרחים בשנות ה60 של המאה הלפני הקודמת.

בראשית עידן הצילום היו הצילומים בשחור לבן. מי שפיתח שיטה לצילום בצבע היה מקסוול אשר ב1855 ביצע ניסויים בתמונות צבע. האחים לומייר, אבות הראינוע מצאו דרך לצילום צבע באפקטים של צבעים צבעוניים. סרט הצילום הצבעוני הראשון שנחשב לאיכותי שפתח את העידן המודרני צולם בשנת 1935.

שוב נזכיר כי אנו במאמר זה עוסקים בהתפתחותו של הצילום, מצילום פרימיטיבי ראשון שמתאר תמונה בסיסית שבה באמצעות חומר כימי הופכים אלמנטים של אור לידי תמונה ועד לתמונה של ימינו, תמונות הפרסומות הצבעוניות והמדהימות בפרסומות החוצות המדהימות ביופיין. כדי לעקוב אחר התפתחות הצילום, אנו נעשה זאת באמצעות התפתחות אמצעי המדיה – הראינוע, הקולנוע ולבסוף הטלוויזיה הצבעונית.

נעבור עתה לאחד מפלאי הטכנולוגיה – הצילום. הצילום שבראשית, באמצע המאה ה-19, התפתח לראינוע. שיאה של טכנולוגית הצילום הגיעה לשיאה באמצע המאה העשרים ביצור מכשירי טלוויזיה שבתחילה היו בשחור-לבן ואחר כך בצבע. לא פחות חשוב לציין לאיזו איכות הגיעה לימים הטלוויזיה הצבעונית כשהשיא הוא טלוויזיה גבישית. כל הטכנולוגיה הזאת, מהראינוע ועד הטלוויזיה, מבוססת שוב על דבר טריוויאלי והוא – בילוף החוש שלנו. המוח יוצר מצב, שאחרי שאנו רואים תמונה, באמצעות העין, היא נשארת קיימת במוח שתיים או שלוש שניות אחרי העלמה.


אם מעבירים במהירות, כמו מהפכת הראינוע, 16 תמונות דומות מאוד במהירות, נוצר אפקט התנועה הרצופה. לימים המצאת הראינוע, שמבלפת את חושינו, הפכה לקולנוע שהתפתח לטלוויזיה. על מסך הטלוויזיה יש סורק אופטי, שסורק את המסך במהירות עצומה וכך נוצר אפקט התנועה על מסך הטלוויזיה.
השורה התחתונה היא שאלמלא האפשרות של בילוף החושים לא היינו מגיעים לטכנולוגיה המדהימה הזו בתקשורת, כי לא הייתה אופציה אחרת שתיווצר בשום טכנולוגיה שהיא.

נסיים את המאמר בטלויזיה הגבישית. שיטת השידור הדיגיטלית, בה משתמשים בקליטת התמונה ובשידורה, מתאפיינת ברמת הפרדה חדה ומפורטת ביותר, וזאת במקליטי טלויזיה המיוצרים בעשר – חמש עשרה השנים האחרונות. השיטה הגבישית גם מאפשרת ייצור טלויזיות דקות ללא "הבטן", שאפיינה את המקלטים לפני העידן הגבישי, שזה היה מכשיר השפרופרת – קרן הקתודית, כשהקתודה שלה קלטה את האותות החשמליים שהועברו אליה בגלי רדיו את התמונה המשודרת, והאותות נורו למרקע פלורסנטי בו האלקטרונים תורגמו לתמונה, שזה היה למעשה מסך הטלויזיה. כאמור הטלויזיה הגבישית הפכה את המסך המודרני למעין תמונה אותה ניתן לתלות על קיר, ותמונה באיכות שאין למעלה ממנו.

הוסף תגובה