ראשי ממשלה בישראל כברווזים צולעים – חלק ב'

ראש הממשלה הרביעי הצולע הוא בנימין נתניהו, שלאורך כל תקופת שלטונו הארוכה אולי הארוכה מדי פעל בצילם של בני משפחתו האישה והבן הבכור וזה מתועד בצורה מפורטת ומושלמת בביוגרפיה עליו אותה כתב העיתונאי בן כספית. נתניהו שגם לא הצליח להתמודד עם חמדנותו ועם נהנהנותו וגם קמצנותו ששברו כל שיא, היה צריך גם להתמודד עם לחצים מבית. נתניהו שגם כך הוא אדם שלא מסוגל לעמוד בלחצים פיזיים רגילים ומנטלים גם, היה צריך להתמודד עם מה שמגדיר בן כספית הדירקטוריון המשפחתי. מצב שכזה שבו בין היתר אשתו לפי בן כספית התערבה גם במינוי של ראש שב"כ, גרם לו להחלטות לא מסודרות ולא שקולות במסגרת ניהול מדינה בענייני פנים ובענייני חוץ.

לעיתים אחרי שהוא החליט את מה שהחליט, היה צריך לסגת מהחלטותיו בעקבות טלפון שקיבל מבני משפחתו הרעיה הצרחנית או בנו המלחיץ וכל זאת מטיב בן כספית לתאר בביוגרפיה. במצב שכזה אין ספק שניתן להגדיר את נתניהו כראש ממשלה צולע אך חסידיו השוטים טחו עיניהם מראות את המציאות והם רואים בו גאון פוליטי ולא פחות מאשר משיח בן דוד.

ראש הממשלה החמישי בסדרת "הברווזים הצולעים" הוא נפתלי בנט. נפתלי בנט לוחם נועז בעברו הצבאי ואיש ניהול של חברת הייטק, שעשה הון של מאה חמישים מיליון שקל, ניחן בעצם בכל הכלים כדי להיות ראש ממשלה מצליח. הבעיה הבסיסית של בנט שהוא בא עם נדוניה של מפלגה עם שבעה מנדטים בלבד והתפיסה של חלק גדול בציבור היא שלא ייתכן שעם שבעה מנדטים שהפכו לשישה עם המרד של שיקלי בבנט, לא ניתן להיות ראש ממשלה. כלומר, בנט הוא בעייני חלק גדול מהציבור ראש ממשלה לא לגיטימי. זה שיש לו גוש של רוב 61 זה לא משנה את דעת אלה שמתעקשים להדגיש את חוסר הלגיטימיות שלו.

הרי יאיר לפיד עם 17 מנדטים נתן לו את הבכורה, האין זה לגיטימי? לא פחות משמעותי הוא הדבר שבנט נאלץ לחיות בצילו וחתרנותו של נתניהו. נתניהו שנחשב לעובר מסך התכונה החשובה ביותר לפוליטיקאי בעידן הטלויזיה, מאפיל על בנט בעל ההופעה האפרורית וחסרת הכריזמה, שגם לא ניחן בכושר הרטורי של נתניהו. כל הצלחותיו של בנט בריסון הקורונה, תוך כדי המנעות מסגר, הישגיו המדיניים ובכלל בעצם היותו איש עבודה לא בומבסטי וענייני לא עומדים לו והוא חייב להתמודד יום יום עם היותו "ברווז צולע" כשבעת כתיבת המאמר בנט קרוב להשלמת שנה לכהונתו כראש ממשלה לגיטימי מבחינה חוקית בישראל.

אבל בנוסף לנתניהו יש עוד גורמים שהופכים את בנט לברווז צולע, בגלל הרוב הקטן שלו של 61 הוא תלוי בכל חבר כנסת בודד ובכל רשימה קטנה שמנצלים את מצוקתו הפרלמנטרית, החל ממפלגת רע"ם המייצגת סקטור ערבי ומוסלמי שלא מוסיפה לו ללגיטימיות של ממשלתו, וכלה באנשי ימין מובהקים ברשימתו אותם הוא צריך לרצות כדי לסחוב הלאה את ממשלתו.

איך הדבר ייגמר אין לדעת, אך ההישג אולי היחיד של בנט וממשלתו שכל עוד היא קיימת ייתכן ונתניהו מתרחק מלחבוש את כובע ראש הממשלה החוזר.

ייתכן ואם ממשלת בנט תחזיק עוד קצת מעמד יתפקחו ב"ליכוד" ויבינו כי נתניהו הכריזמטי הוא "עושר שמור לבעליו לרעתו", וגם יבינו כי הם חייבים למצוא לו חלופה עם חפצי חיים הם.

אולי גם הקונסטלציה עם הדתיים תתחיל להתפורר שכן כל יום מבחינתם שאין הם מתחלקים במנעמי השלטון הוא נזק חומרי עבורם, לצורך מימון צורכי הדת שלהם ובעיקר לישיבות והכוללים, וגם בוחריהם הנאמנים שנפגעים מישיבת ראשיהם באופוזיציה.