האוטוביוגרפיה של משה קצב – "זיכרונותיו של נשיא המדינה "

באוטוביוגרפיה של הנשיא משה קצב הוא מתגלה ככותב מוכשר, בעל כושר ביטוי מעולה המעביר תוכן ספרותי ברמה גבוהה. הספר סוקר פרקי חיים מרתקים מבחינה אישית וגם אירועים אשר התרחשו במשך עשרות שנות קיום המדינה מהזווית האישית שלו, החל מזיכרונותיו כילד מעברה ועבור דרך שנותיו בפוליטיקה כחבר כנסת ושר וחלה בשנותיו כנשיא המדינה השמיני.

בתולדות חייו כילד וכנער שידע הרבה סבל, מהגיעו ממדינת מצוקה עם משפחתו הענפה ובנסיונותיו להשתלב בחברה בין היתר בלימודים באוניברסיטה אותם הוא מימן מעבודות מזדמנות שונות ועבור דרך התקופה בה כיהן כראש מועצה מקומית של קריית מלאכי והוא בן 24 בלבד.

בהמשך מתוארת כניסתו לחיים הפוליטיים הארציים אותם סיים כנשיא המדינה. הגעתו של קצב לנשיאות שהחלה כילד מעברה הינו סיפור סינדרלה טיפוסי, עובדה שאמורה הייתה להיות תעודת הוקרה לחברה שלנו שבמסגרתה ילד חסר סיכוי הפך להיות אזרח מספר אחד שלה. במסגרת תפקידו כנשיא, נפגש משה קצב עם גדולי עולם וטיפח את בית הנשיא כבית לאזרחים שהגיעו אליו למסגרות שונות.

משה קצב הקים משפחה לתפארת עם גילה, אישה צנועה ומדהימה. הם הביאו לעולם חמישה ילדים מוצלחים שגרמו לאושר וגאווה לאם גוהר, שהביאה לעולם את משה כשהיא בת שש עשרה בלבד. גילה ומשה מתגוררים עד עצם היום הזה בבית צנוע בקריית מלאכי, אליו נכנסו מיד לאחר נישואיהם לפני כ52 שנה.

משה קצב מקדיש פרק מיוחד וכותב דברים חמים על התנהלותה של גילה כאישה מספר אחת המתנהגת כאישה חכמה, צנועה וטובת לב הששה לתרום לזולת ולחברה. גילה עמדה לצידו בתקופה הקשה ביותר בעת משפטו, אשר התנהל בדלתיים סגורות על רקע תקשורת ושדולת נשים אובססיבית, שלא רק קבעו את פסק דינו אלא אף גזרו את דינו לשבט. כל אלה עובדות שבית המשפט לא יכול היה להתעלם מהן ושלא הוסיפו לעשיית צדק משפטי.

פרשה זו העיבה על שבע השנים הטובות של קצב בקדנציה כנשיא השמיני. בהקשר לכך, מזכיר קצב בספרו האוטוביוגרפי את הסופר פרנץ קפקא שטבע את המושג קפקאיזם האומר חוסר צדק במשפט שבו הנאשם לא מבין על מה הוא נשפט ונתון לגורלו כשהוא לא יכול לעשות דבר.

משה קצב מתגלה בספרו כאדם משכיל ביותר, רחב אופקים ובין היתר הוא מביא בנספח שלו ציטוט מהאפולוגטיקה של אפלטון על סוקרטס. זה הוא נאום של סוקרטס בפני בית המשפט האתונאי שבו מוצג סוקרטס איש האמת הנרדף על צדקתו בחיפוש אחר האמת, ומוצג כאדם המשחית את בני הנוער. בסוף ספרו מביא משה קצב רשימת מקורות אותם הוא שילב בספרו, בין היתר: ספרו של צבי יעבץ "המון ומנהיגיו ברומא", וכאמור את "המשפט" של קפקא ועוד מקורות אשר מאפשרים לנו ליצור פסיפס שאמור לשכנע את הקוראים עד כמה היה הוא איש ציבור נרדף על לא עוול בכפו.

בסיכומו של דבר, ספרו האוטוביוגרפי של משה קצב הכולל מאות עמודים ועשרות צילומים המכילים פגישות עם גדולי עולם, הוא ספר תעודה אישי של המחבר. הספר גם מהווה רקע בהתרחשויות שהיו בתקופת פעילותו כפוליטיקאי וכנשיא בארץ ובעולם.