על מה ולמה סיפורים קצרים

סוף שנת 2000, בישראל החלה האינתיפאדה השנייה, תהליך השלום קרס, ברחוב היתה תחושה של התמוטטות כללית, היה ברור שהולכים לבחירות, הכלכלה התחילה לשקוע, חלום שנות התשעים התפוצץ בפנים.

באותם ימים, ארזתי תיק ובדיוק שנה אחרי נסיעתי הראשונה למזרח הרחוק, עליתי על טיסה להונגריה בדרך למזרח הרחוק (טיסה ארוכה אבל זולה). הפעם בניגוד לפעם הקודמת, נקודת הבסיס שלי היתה תאילנד ומשם יצאתי לוייטנאם, לאוס, קמבודיה והונג קונג. בטיול הזה בניגוד לטיול הקודם לא כתבתי יומן מסע, אלא סיפורים קצרים , חלקם אפילו לא סיפורים, לא ברור מה הם, אבל מי שיקרא אותם בטח ימצא בהם עניין.

הסיפורים הקצרים נכתבו במהלך תקופה של חודשיים, בעיקר בערבים בהם העברתי בפאבים, מסעדות או במרפסות של בתי מלון וגסטהאוסים. הסיפורים נכתבו אז במטרה שיום אחד ייצאו על ספר, כמו לא מעט מטיילים ספרותיים במזרח או במקומות אחרים גם אני חשבתי שזה יקרה, לצערי זה לא קרה ולמזלי הסיפורים מצאו מקומות באתר.

על מה הסיפורים? אני רוצה להאמין שמי שקורא את הסיפורים מוצא בהם מאפיינים של כמיהה למשהו והמון שלווה. בסיפורים שלי הגיבורים הם לא באמת גיבורים לפחות לא במובן הקלאסי של המילה , פעם זה בחור שמבקש מחברה שלו להרוג  את עצמו כי הוא חולה ופעם בחור שחוזר לארץ אחרי תקופה ארוכה בשביל להיות עם אהובתו שנטש, פעם זו נערת כפר שכל מה שרוצה זה שידברו איתה ופעם זה זוג שמנהל דיאלוג אבל לא באמת מקשיב.  ואולי רוב הסיפורים מדברים בעצם על תחושת בדידות ולבד, דבר שבא לידי ביטוי למשל בסיפור פגישה בבנגקוק, אגב כמו לא מעט סיפורים רק הסיפור הזה נכתב מתוך תקווה שאכן יתממש, אולי בסיפור אמרתי את מה שקיוויתי לומר במציאות.

אני לא מאמין בגיבורים הרגילים, אלה שבאים עם גלימות וחיוך מושך. אני מחפש את הפגיעות אצל הגיבורים, את המקום הלא מוגדר שלהם, ואת חוסר הנוחות מהתנועה. אני לא מבקש לצייר את הדמויות כחסרי אונים ועלובים, אלא כמי שכל מה שהם רוצים זה שיניחו להם ויתנו להם שקט ושלווה.

מאפיין נוסף בסיפורים, הם שלא פעם חסר להם סוף. אל תחפשו אמת גדולה בסוף הסיפורים, אל תבקשו מוסר השכל, גם לא פגישה מול הים בזמן שקיעה. סיפורים כמו שום דבר לא בורח מספרים בסך הכל על בחור שנוסע כל הזמן, והגיבור של עוד ערב ירד בשרון בסך הכל מעביר את הזמן , אתם יכולים להחליט מה יהיה איתו אז. הסוף לא נקטע הוא פשוט לא קיים, הקוראים מתבקשים להמציא אותו.

בגדול הייתי מחלק את הסיפורים ל-3. טקסטים שהם סיפורים לכל דבר, סיפורים קצרים עם גיבורים ועלילה. כתובים פעם בגוף ראשון ופעם בגוף שלישי, טקסטים שהם כמין מונולוג בגוף ראשון או שלישי, וטקסטים אישיים, שהם לא סיפור אלא יותר הרהור. יוצא דופן בכל החבילה הזאת הוא הסיפור "האנשים שמכרו את העולם לשטן" שנכתב לצליליו של "האיש שמכר את העולם" של דיוויד בואי , מתוך רעיון להראות איך ייראה העולם כשכולם יוותרו עליו.

בשונה מעמודי שירים חדשים וישנים באתר, בעמודי סיפורים לא ניתן למצוא הסברים על הטקסט מאחר ועבר הרבה זמן מאז שנכתבו. מה שכן אפשר למצוא זה קישור לתגיות שונות שנמצאות בטקסט , על מנת לקשר בין היצירות השונות.