מוזיקה בחברה ככוח מרפא

חיינו הינם רצף אירועים הנערמים למגדל אשר לעיתים נוטה על צידו. חוויות חיוביות המשולות ללבני בטון ועליהן חוויות שליליות המשולות לספוג חסר קשיחות הגורם למגדל להיות רעוע ושברירי.

קשה למצוא קווי דמיון רבים בין פס קול של מחזמר או סרט הוליוודי לבין פס הקול המלווה את חיינו ה"אמיתיים".

למרות זאת, אכן יש למוזיקה תפקיד רב בתמיכה וליווי בכל עת בו אנו זקוקים למפלט מן הגשמיות הכבדה.

טרנס מן הטבע

ידוע כי למוזיקה יכולת לנתק אותנו, בזמן התקיימותה, מן הקשיים הרובצים עלינו. למעשה, בזמן האזנה למוזיקה (השתתפות פסיבית), אנו עשויים לחוות "מעטפת בטחון" אשר דוחה לזמן מה השפעות של דכאון וחרדה, לחץ ומועקה.

לנוכחות חברתית ישנה השפעה דומה, אם כי פועלת בדרך אחרת. חברינו הטובים והמשפחה הקרובה נוטים להפגין נוכחות בזמנים קשים, "שרק לא נישאר לבד".

הדדיות

שירה בציבור, המאחדת מוזיקה וחברה פועלת עלינו תחת אפקט הסימביוטיקה.

השירה מחזקת את החברתיות, החברתיות מחזקת את השירה. אנחנו חווים דקות רבות של התעלות נפשית והתחושה היא שכולנו כאחד נמצאים במקום מוגן. אותו מקום הינו בלתי שיפוטי. אנחנו מזייפים, יותר או פחות, ולאיש לא איכפת. היכולת הביצועית הופכת לרגע להיות לא רלוונטית וזאת בקונטרסט אדיר לחיי היום יום בהם אנו נדרשים להפגין בקביעות ועל בסיס תחרותי.

להניע את הגלגלים

הקושי הרב שלנו בזמן מצוקה הוא להשתתף באירועים חברתיים מהנים כגון שירה בציבור. ברגע שהתגברנו על הקושי הזה והצלחנו להפגין נוכחות, הדרך קלה יותר. הסובבים אותנו מעוניינים בהצלחת הערב ויודעים כי ההצלחה לא תהא שלמה ללא הנאת כולם. נכון שלא תמיד נעמוד במרכז העניינים, "נתפוס" מיקרופון ונפצח ב" סולו של החיים שלנו", אך עצם העובדה שנשהה במחיצתם של הנהנים הפעלתניים עשויה להדביק אותנו בחדוות השירה.

כך או כך, עלינו לאמץ בשתי ידיים את כוחה של המוזיקה בחברה למען חוסננו בעיתות מצוקה. קל וחומר בזמנים הטובים. אז ההנאה כפולה ומכופלת.