פיתוח קול – צלילי המעבר בקול וההתמודדות עמם :

מהם צלילי מעבר ? (באיטלקית : Passaggio)

פעמים רבות אנו נתקלים במונח "צלילי מעבר". לעתים באופן תיאורטי, כאשר מסבירים על כך במסגרת לימודית, ולעתים בזמן שירה, כשאנו מרגישים ברגע מסויים שחלק במנעד אינו נוח לשירה כמו החלק שלפניו, או פשוט מרגישים מצוקה בטווח צלילים מסויים במנעד שלנו.

אכן, מקובל להניח בתחום השירה, כי בחלק מסויים של המנעד, בד"כ מחציו השני, לקראת ההמשך לצלילים הגבוהים יותר, מתרחש "מעבר" או שינוי בצורת התהודה, שדורש או מאלץ את הזמר לשנות לכאורה את צורת השירה ואת אופן שליחת הצליל שלו. אותה מצוקה או שינוי שבהם חש הזמר לכאורה באיזור צלילי המעבר, גורמים בד"כ לגישה מיוחדת לשירה באיזור זה. על כן מחשיבים לעתים אריות או קטעי שירה שחלקים רבים בהם נמצאים "על צלילי המעבר" – כקשים במיוחד לשירה.

נהוג אם כן, לתאר את אותו מעבר, כטווח הצלילים שבהם "נחליף" בין הפקת "קול חזה" להפקת "קול ראש".

קולות שונים וזמרים שונים "פותרים" את סוגיית צלילי המעבר בדרכים שונות, ויש אף הבדלים גדולים ברמת החשיבות שמעניקות אסכולות שונות לנושא צלילי המעבר, המתבטאים הלכה למעשה גם בצורת השירה.

 דוגמאות לטווח צלילי המעבר בקולות השונים

טנור : מהצליל "מי" באוקטבה השנייה, ועד "סול" באוקטבה השניה.

סופרן : מהצליל "לה" באוקטבה השנייה, ועד "דו" באוקטבה השלישית.

בריטון : מהצליל "דו דיאז" באוקטבה השנייה ועד "מי" באוקטבה השניה.

מצו-סופראן : מהצליל "סול" באוקטבה השנייה ועד "סי" באוקטבה השניה.

 דוגמאות לדרכי ההתמודדות עם צלילי המעבר בקולות השונים

גישות שונות מציעות דרכים שונות לטיפול בסוגיית צלילי המעבר.

אחת מהדוגמאות הבולטות ביותר, מתחום האופרה, היא שימוש בכלי ה"קופרטו", הכיסוי הצלילי, מיד עם ההגעה אל צלילי המעבר והלאה. (על המונח קופרטו ניתן לקרוא גם במילון המונחים שבאתר).

השימוש בקופרטו ככלי להתמודדות עם המעבר בין צלילי החזה לצלילי הראש, נפוץ בעיקר אצל זמרי טנור ובריטון מהאסכולה האיטלקית, הנוהגים להכהות את צלילי המעבר והצלילים הגבוהים, ע"י הקניית צורה אליפטית ארוכה לפה, משיכת החלל הפנימי בפה כלפי החיך העליון, ולעיתים אף כיסוי השיניים העליונות ע"י השפה העליונה. בכך "מכסה" הזמר את הצליל, היינו גורם לצליל להישמע עגול וכהה יותר, ובמקביל דוחף את לחץ האויר לכיוון התהודה של הראש והסינוסים הפרונטאליים  (המצחיים). מסגרת שירה כזאת תהיה מלווה בד"כ גם במשיכות צלילים מלמטה למעלה, והעדר תקיפת צלילים באופן ישיר ומדוייק. תופעה כמעט זהה קיימת אצל זמרות מצו-סופראן דרמטיות, המשתמשות גם הן לעתים ב"קופרטו" מצלילי המעבר והלאה.

 שיטת שירה מעין זו, גורמת הלכה למעשה לשינוי בצבע ובגוון הקול, ומן הסתם גם לשינוי במנח הפנים של הזמר, ובכך יוצרת פיצול וחלוקות גם באיכות הקולית וגם באיכות הויזואלית. גישות מסויימות רואות בכך חיסרון ופגיעה באיכות הקולית, ואילו אחרות, רואות בכך משנה טכנית ומסורתית, הנובעת בראש ובראשונה מאינסטינקט סובייקטיבי של הזמר.

 מאידך, אצל זמרים רבים מאסכולות אחרות, לא מתבטאים צלילי המעבר בשינוי גוני או ויזואלי אצל הזמר, ואיכות קולית זהה ויציבה נשמרת לאורך כל המנעד הקולי של הזמר. אין עובדה זאת מצביעה על העדר מעבר בין "צלילי חזה" ל"צלילי ראש" בהכרח, אלא היא מצביעה על בחירה טכנית וגישה אומנותית המעמידה את יציבות הגוון והאיכות הקוליים בראש סדר העדיפיות האומנותי, וכן את ערך הנינוחות השרירית במהלך השירה.

 מהי אם כן הדרך הנכונה להתייחס לנושא צלילי המעבר ?

 חשוב להדגיש בתחילה,  עובדה אותה אני חוזר ומזכיר לאורך האתר, והיא, כי כמספר הזמרים בעולם – כך מס' השיטות והדרכים לשיר. יש תמיד לזכור כי בתחום פיתוח קול וזימרה – לעולם אין מקום להכללות גסות או גורפות בנוגע לדרך השירה, ועל כן, אין להן מקום גם כשמדובר בתחומי משנה – כגון במקרה שלנו – התמודדות עם צלילי המעבר. אדם יכול להביע דעתו בנושא, להתייחס לנסיונו האישי והפדגוגי, ומכאן להסיק מסקנות מקצועיות שאותן הוא רואה כנכונות.

כמו כל אלמנט אחר בשירה, חשוב לזכור שגם השימוש בקופרטו, או באפקטים אחרים בצלילי המעבר – אינו אלא דרך אינדבדואלית וסובייקטיבית מאוד של כל פרט, וטבעי לחלוטין ששיטה א' תהיה מותאמת מאוד לקול מסויים, ומאידך תהיה מנוגדת לגמרי לטבעו של קול של אדם אחר.

יש תמיד לבחון את מגוון השיטות – ולנסות להתאים את השיטה המתאימה – ע"פ הנוחות ומבחן התוצאה.

בהתאמה ניתן לומר למשל, שאם זמר מרגיש שבאמצעות קופרטו הוא מגיע לפרוייקצייה מוגברת של הקול, ואינו מתעייף בשירה – יהיה זה אולי נכון בעבורו להשתמש באפקט מסוג זה.

 אולם, אם נבחן את הגישה היסודית, השואפת לאלמנטים כגון שמירה על גוון רציף ואיכות קולית אחידה בזמן שירה, ומעניקה חשיבות רבה לנינוחות הפנים – שהיא לדעתי אחד האלמנטים החשובים ביותר בפיתוח הקול –   נוכל להגיע למסקנה בסיסית שתבהיר את תפקיד הזמר : ההנחה שלפיה אנחנו הזמרים, אמורים באופן אקטיבי ויזום לעבור בין צליל ראש לצליל חזה, ולשנות הלכה למעשה אלמנטים מסויימים בשירה, על-מנת להתמודד עם צלילי המעבר – הינה שגויה ביסודה – ותהיה זו שגיאה להתייחס אליה כאל אכסיומה המתאימה לכל זמר ולכל סוג קול. ע"פ הגישה הפרקטית והיסודית ביותר, שלדידי עליה יש לשים את הדגש, ואותה יש ליישם, הצעדים הדרושים מהזמר הם שונים, ואותם אפרט.

כיוון שמלכתחילה מטרת הזמר היא להגיע למאמץ מינימאלי באיזור שרירי הפנים והחזה בזמן שירה – הרי שיהיה זה נכון ביותר – להניח כאכסיומה ראשונית, כי על הזמר לשאוף ולשיר את כל צלילי המנעד שלו, מתחילתו ועד סופו, כמישור אחד, הנשלח לכיוון מיקוד אחד, שירה שאינה כרוכה בשינוי מצב הפנים.   

אם ננסה לסמוך על עקרונות פשטות השירה ונקיון השירה, ונשלח את כל צלילי המנעד תמיד לאותה נקודה בנינוחות,  בשילוב תמיכה נכונה, או אז ניווכח לראות ולשמוע, כי המעבר הנכון והחלק בין צלילי החזה לצלילי החדות של הראש – יתבצע בטבעיות מירבית – והוא הוא המעבר הנכון והטבעי של הקול, ללא אילוץ של הקול להידחף או להידחס אל חללים השונים מאלה שבהם השתמשנו בצלילים הקודמים.

 כל זמר יוכל לפשט מאוד את שירתו, להימנע מלחץ מיותר, ולגלות את גוון קולו האמיתי, ע"י שליחת קולו בצורה פרונטאלית ככל שניתן, לאורך כל המנעד. חשוב גם לציין, שבמקרים רבים, שימוש בקופרטו אינו מגביר את הפרוייקציה הקולית, ולעתים אף פוגם בה. זאת משום שעיקרון הפרונטאליות משתבש.

חשוב אם כן, לא "לאלץ את הקול" להיות בעל גוון מסויים שאינו בהכרח נצמד לאיכות הקולית הטבעית שלו.

 קול כהה ודרמטי אינו הופך להיות כזה עקב לחץ או אילוץ מלאכותי של הזמר. אלא קול כזה הוא מלכתחילה בעל תכונות גוניות כהות ועמוקות, תכונות כאלה, שלא תיעלמנה או תימחקנה, גם אם ישתמש בהפקה פרונטאלית מאוד.

 המסקנות וההמלצה הפרקטית

 מכל האמור לעיל ניתן להסיק מסקנה חשובה :

בבואך לפתח את קולך, אל תתייחס לנושא "צליל המעבר" כאכסיומה שעימה אתה חייב להתעמת.

נסה קודם כל לשיר את כל המנעד הקולי בצורה ישרה, חדה וממוקדת, בשליחה לאותו מישור, בנינוחות ובתמיכה. כשתעשה זאת, תוכל להכיר הלכה למעשה את אופי הקול הטבעי והראשוני שלך.במידה ותתיתקל במצוקה בחלק מסויים של המנעד – נסה לבדוק – האם שינית משהו בתנוחת הגרון והפה או במתח השרירי. אם כן – נסה לשחרר כל שריר שבו הוספת מתח או לחץ.

רק אם הגעת למסקנה מלומדת, בעצמך או באמצעות מדריך, שבעבורך שליחה של הקול לאותו מקום לאורך כל המנעד שלך – איננה מוכיחה את עצמה – או אז, נסה להתגבר על "צלילי המעבר" בדרכים השונות הקיימות.

 בכל מקרה, שירה  השומרת על מיקום אחיד וגוון יציב ואיכותי של הקול לאורך המנעד כולו, תחשב בעיניי שירה איכותית יותר, נכונה יותר טכנית, גמישה יותר וקלאסית יותר, ולשירה שכזאת – עלינו לשאוף להגיע.