זכויות היוצרים בעולם הדיגיטלי

השמירה על זכויות היוצרים בעולם דיגיטאלי
מאת: דויד לביא

העולם הדיגיטאלי של ימינו מציב אתגרים רבים בפני יוצרים, המתקשים מאד להגן על זכויותיהם. הבעיה המרכזית היא כיצד להגן על יצירה מקורית כאשר הטכנולוגיות החדישות מאפשרות להעתיק ולהפיץ אותה באמצעים אלקטרוניים או דיגיטאליים לכל העולם, ללא אישור או פיקוח של בעל הזכויות. 

ניקח לדוגמה צלם צרפתי שמחזיק אוסף תמונות המוגן על ידי חוק זכויות היוצרים בצרפת. התמונות, בדרך כלשהי, נסרקות במדינה שנייה, ללא רשות, ומועברות באמצעות האינטרנט לכל משתמשי הרשת בעולם. במדינה שלישית מדפיסים את התמונות, ללא ציון המקור וללא תשלום תמלוגים לצלם. האם יכול הצלם הצרפתי לעמוד על זכויותיו ולתבוע את זכות היוצרים על תמונותיו? מתברר, שהדבר אינו פשוט כלל ועיקר. במידה רבה תלוי הדבר בחוקי זכויות היוצרים הקיימים בשתי המדינות, שבאחת מהן הועתקו התמונות ובשנייה הן נדפסו. אותו מצב יהיה נכון לגבי כל יצירה אחרת, כמו מאמר, יצירה מוסיקלית, ציור, ועוד.

חוקי זכויות היוצרים ממלאים תפקיד חיוני בהגנה על היצירה המקורית. הם מבטיחים שכל המעורבים במעשה, החל במחברים, באמנים המבצעים, במפיקים ובמשקיעים, יקבלו את התמורה ההוגנת עבור היצירתיות וההשקעה שלהם. אולם, בעידן הדיגיטאלי קשה מאד לשמור על זכויות היוצרים, בהעדר חוקים המתאימים למציאות החדשה. הקושי העיקרי נובע מהקלות שבה ניתן להעביר את היצירה לצורה דיגיטאלית, להכין אין ספור העתקים נאמנים למקור, ולהריץ אותם ברשתות התקשורת המקיפות את כדור הארץ בתוך שניות.

תעשיות הבידור והתקשורת הם אחד מאמצעי התעסוקה הבולטים בעולמנו, ויכולתן להמשיך ולהתפתח תלויה באפשרות להבטיח את האיזון העדין הקיים לגבי השמירה על זכויות כל המעורבים בתהליך. האתגר של ממשלות הוא להבטיח שחוקי ההגנה על זכויות היוצרים במדינה אכן יעילים בעידן הדיגיטאלי. במקביל, עליהם להבטיח, באמצעות הסכמים בינלאומיים, שזכויות אלה נשמרות ברחבי העולם בצורה אחידה ושוויונית. 

נוכח האפשרות של השימוש בהפצה ,On line הדגש בחוקי ההגנה על זכויות היוצרים צריך להיות על התוכן ולא על אמצעי ההפצה. תעשיית העיתונים והמגזינים משתמשת כיום במגוון אמצעים כמו דפוס, תקליטורי CD ROM, ורשתות מידע אלקטרוניות. החוקים החדשים צריכים, לכן, להבטיח ליוצרים שליטה על ההפצה והניצול של יצירתם גם כאשר היא משודרת ב"אוטוסטראדת המידע". אם לא כן, היצירה שלהם מופקרת לשימוש בלתי מוגבל של הקהל הרחב, חינם אין כסף.

בהיבט הגלובלי, נוצר בלבול בין המסגרת המסורתית של מדינה כמוביל של הניהול הכלכלי, סוציאלי ושמירה על זכויות יוצרים, לבין המציאות החדשה של עליית הפעילות העל-מדינתית. האינטרנט, למשל הוא תופעה המתגרה בגבולות ובמדינות, פעילה ב- 75 מדינות ונגישה לעשרות מיליוני בני אדם, המחוברים אליו במחשב הביתי, ללא התחשבות כלשהי במבנה המדינתי. דומה לכך רשתות תקשורת אחרות, כמו הרשת הבין-אוניברסיטאית המשתמשת בדואר האלקטרוני. אנו מכירים כיום חברות ענק הפעילות ברחבי העולם, לעיתים באמצעות קשרים טכניים עם המדינות שבהן הן פועלות. אנו מתקרבים, לכן, למצב של פעילות כלכלית שעבורה גבולות ושטח טריטוריאלי אינם המסגרת הבסיסית, אלא גורם מפריע בלבד. יחד עם זאת, הבסיס להסכמי ברן על זכויות יוצרים הוא דווקא המסגרת המסורתית של מדינה. האם יכולים היוצרים למיניהם לשמור על המסגרת הטריטוריאלית של זכויותיהם באווירה של מעבר מידע בלתי מוגבל ושאינו מתחשב בגבולות ובמדינות, בעידן הדיגיטאלי?

אחד החלוצים בהתמודדות עם המצב החדש הוא ענף המוסיקה, תוך שימוש בשיטת מעקב ומינהל משותף. אחד מראשי MCPS, החברה הבינלאומית להגנה על זכויות יוצרים הציע בזמנו את הנוסחה הבאה לקביעת קודים שיאפשרו את המינהל המשותף. ניקח לדוגמה משורר צרפתי שכתב שיר, שלאחר מספר חדשים מוקלט בארה"ב ולאחר מכן ההקלטה מושמעת באוסטרליה. המחבר מקבל בצרפת מספר קוד, המזהה אותו כמחבר היצירה ובעל זכויות היוצרים שלה. לשיר ניתן קוד בינלאומי סטנדרטי על ידי המפיץ, או על ידי ה-MCPS . בארה"ב, חברת ההקלטות דואגת ליידע את סוכנות האמנים על הקוד הבינלאומי של השיר, והסוכנות מצידה מזהה את השיר דרך מאגר הנתונים הצרפתי. באוסטרליה ייתכן שהשיר מושמע במסעדה כלשהי, בתחנת רכבת או בסופרמרקט, ואז הקוד האישי של השיר מזוהה ומדווח לחברה לשמירת זכויות יוצרים באוסטרליה. באמצעות מאגר הנתונים מזהה החברה האוסטרלית את מספר הקוד של השיר, ותוך זמן קצר מעבירה תשלום תאים לחשבונו של בעל הזכויות הצרפתי.

חוקרים רבים בארה"ב, אירופה ויפן עובדים על הנהגת שיטת ניהול של זכויות יוצרים למידע האלקטרוני. הדאגה של היוצרים במדיה האלקטרונית היא מפני הפיראטיות הגוברת של רשתות התקשורת האלקטרוניות ואוטוסטראדות המידע. אחד האמצעים הוא ליצור מערכת הפצה ב"מעגל סגור", כאשר היוצרים והמפיצים ידאגו לכך שלא תהיה נגישות חופשית לחומר שלהם עד שלא יפתחו שיטה שתזהה, תבקר ותתגמל עבור השימוש בחומר.

אחת הדוגמאות לשיטת המעגל הסגור נבחנה בבריטניה על ידי תאגיד של משתמשים, יוצרים ומומחים טכניים, בשם INFOBIKE. התאגיד כלל את הוצאת "בלקוול" המדעית, את "אקדמיק פרס", שתרמו את הידע מההיבט של המגזינים, חברת "אי סי אל", אוניברסיטאות קנט, קיל וסטפורשייר, ובעיקר את המרכז לשרותי מידע של אוניברסיטת מנצ'סטר. מטרת התאגיד היא לספק שירותים שיאפשרו למשתמש ל"דפדף" ולקרוא במחשב הביתי שורה של שבועונים שהועברו לצורה האלקטרונית, שהמוסד שבו הם עובדים שילם מראש עבור הרשות להשתמש במידע. מאגרי המידע מגובים על ידי תוכנה שמאפשרת לחייב את המשתמש עבור קריאת שבועונים שלא נכללים בהסדר.

מו"לים ומפיקים עשויים להרגיש בשנים הבאות הרבה יותר נוח עם שיטה זו של מעגל סגור, שמבוסס על דמי מנוי אלקטרוניים ותשלום ספציפי רק עבור מידע שנעשה בו שימוש.

הארגון הבינלאומי לשמירת זכויות יוצרים WIPO ריכז באחרונה קבוצת עבודה המורכבת ממשפטנים, מומחי מחשבים ומומחי תקינה, כדי לבחון את הדרכים ל"זיהוי" היצירה המשודרת כדי לאפשר לאתר את היוצר או את בעל הזכויות, הזכאי לתגמול. המסגרת החוקים לשמירת זכויות היוצרים חייבת להיות בינלאומית, וכזו שתתגבר על היכולת להעברת המידע באמצעים בלתי נראים של אוטוסטראדות המידע החדישות.

בעולם קיימת הבחנה בין זכויות המחבר (Author’s rights) לבין זכויות היוצרים (Copyright). חוקי השמירה על זכויות המחבר במרבית ארצות אירופה מתייחסים ראשית כל להגנה על המוניטין והיצירתיות של היוצר הבודד. הם שמים דגש שווה על זכותו הרוחנית, המאפשרת לו להתנגד לפרסום או לשינוי של יצירתו, כמו גם על בעלותו החומרית על היצירה, המאפשר לו ביקורת על הניצול הכלכלי של היצירה. ההגנה על מפיקי סרטים או תקליטים, על מו"לים, על שדרים ומבצעים לא נכללים בקטגוריה של זכויות המחבר. הם מוגנים על ידי חוקי זכויות היוצרים, הנותנים הרחבה לחוקי זכויות המחבר. בבריטניה ובארה"ב הבחנה זו אינה קיימת. שם זכויותיו של מפיק סרטים מוגנים באותה מידה כמו של מחבר היצירה, כפי שזכותו של מחבר הספר מוגנים באותה מידה כמו של בעל הזכויות של הספר. במקרה של סרט, ייתכן שהבמאי יקבל זכויות של מחבר-שותף של הסרט. התוצאה המעשית של ההבחנה הקיימת כיום במדינות מסוימות בין שני סוגי ההגנה על זכויות היוצרים היא שבדיון על שינויים בחוקי זכויות היוצרים בעולם צריך לקחת בחשבון את הזכויות של מי שקשורים ביצירה המשותפת.

בהקשר זה אחת המגבלות על הפצת יצירות באמצעים אלקטרוניים היא העובדה שבארצות רבות זכויות המחבר נלקחות על ידי המעסיק. למרות שמו"לים השקיעו כסף רב בטכנולוגיות החדשות כדי לעמוד בדרישות הצרכן, הם לא אמורים לשחרר יצירות של המועסקים אצלם ולשדר אותם בקווי התקשורת הבינלאומיים מבלי להגן על זכויות היוצרים שלהם.
.
כמו-כן, כאשר אנו עוברים לעולם הדיגיטאלי, אחד מתפקידי חוקי הגנת זכויות היוצרים ימשיך להיות לשמור על האיזון בין זכויות היוצר הבודד לבין זכויות הצרכן לקבל גישה ישירה ליצירה. הדבר יושג רק על ידי שילוב של חוקים המגינים על היוצר הבודד ואלה המגבילים את יכולת ההפצה של היצירה באמצעים הטכנולוגיים החדישים.