סדנת שקוף, לב הדברים, שקוף – בין היסוס להחלטיות

בין היסוס להחלטיות

בפרשת וארא מתוארות הן הכנסת האורחים של אברהם אבינו והן הכנסת האורחים של לוט. ואולם, בעוד שאברהם אבינו מלמדנו מהי הכנסת אורחים נכונה וראויה – מידה מושלמת של נתינה, הרי שרוח חז"ל אינה נוחה מהתנהלותו של לוט והם מסתייגים ממנה.

נראה כי שורש ההבדל בהתייחסות חז"ל לדברים הינה בגמירות הדעת של אברהם אל מול ההיסוס של לוט.

דמותו של לוט היא מורכבת מאוד. לוט פוסח על שתי הסעיפים. מצד אחד מסירות הנפש שלו היא גדולה והוא מסכן עצמו ואת משפחתו במצוות החסד במקום בו הדבר אסור על פי חוק ומהווה סכנה (סדום) ואולם, מאידך, הוא מסרב להחליט. הוא נמנע מלשייך את עצמו לקדושה ולטוב באופן מוחלט. לוט רוצה "גם וגם". גם לעשות את הדבר הנכון וגם לא להתמסר אליו לחלוטין.

הוא מכיר את הכנסת האורחים של אברהם ומנסה לנהוג כמותו, אך מצד שני קורא לאנשי סדום "אחים". הוא מסרב ללכת עם אברהם, נפרד ממנו ובוחר בערי סדום.

כאשר הוא בורח לאחר שסדום נהפכת, הוא עוצר באמצע ההר. עוד קצת והוא היה מגיע לאברהם. אך לוט הולך בכיוון ולא רוצה להגיע עד אברהם, מסרב להתמסר ולהיות מחויב לטוב. והעצירה הזו היא צער (כשם העיר – צוער) צער גדול על ההחמצה.

לוט עוצר בגבול, בצוער. בעיר שמעמדה שנוי במחלוקת. לא ברור אם היא שייכת לערי הכיכר או לא. כך גם לוט. הזהות שלו לא ברורה.

יש פה בעיה של חוסר יכולת להתנתק לגמרי מסדום, ולכן אינו מצליח לשכנע את חתניו. כאשר לוט ניגש לשכנע את חתניו לעזוב את העיר מכיוון שהיא עומדת להיהפך, מספרת התורה "ויהי כמצחק בעיני חתניו". אילו היה לוט עצמו החלטי ונחוש – הרי שנחישותו הייתה משכנעת גם את חתניו, אלא שכאמור, לוט התלבט, היסס, כמו שכתוב "ויתמהמה". במצב זה, הוא אינו יכול להשפיע ולשכנע את הזולת.

גם במישור הזוגי, ניתן לראות כי אצל אברהם ישנה הרמוניה והבעל והאישה שותפים שניהם במצווה, לעומת לוט, שם ראו חז"ל שיש אצל אשת לוט פגם במצוות הכנסת אורחים מההקבלה של סיפורי הכנסת האורחים. אצל אברהם גם שרה מופיעה כשותפה בהכנסת האורחים. לעומת זאת אצל לוט, אין זכר לסיוע של אשתו ולהיפך.

נקודה זו של לוט, של ההתלבטות והפסיחה על שני הסעיפים הינה כמעט 'גנטית'. אביו של לוט היה הרן. חז"ל מספרים עליו, שכאשר ראה את אברהם אבינו מושלך לכבשן האש על ידי נמרוד, אמר שאם אברהם ניצל הרי הוא מסיעתו של אברהם ואם לאו, הוא עם נמרוד. לאחר שאברהם ניצל, הוא קפץ אחריו ונשרף.

מצד אחד רואים פה גדולה של הרן שהלך אחרי אברהם וסיכן את עצמו. שהרי איש לא הכריח אותו להיכנס לאש. מצד שני, הוא ישב על הגדר ולא הכריע לצד ברור, ולכן הוא לא ניצל. לוט הוא הממשיך של הרן בנקודה הזו.

 

כאשר לוט מקבל את האורחים אומרת התורה: …וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.. אומר רש"י על המקום "פסח היה". לכאורה לא ברור פירושו זה של רש"י ולא ברור הקשרו, הרי מעשה לוט היה שנים רבות לפני יציאת מצרים, אם כן, מה המשמעות של פסח לכאן?

ואולם, לאור דברינו, ברור מה עניין פסח לכאן. בפסח מצרים עם ישראל היה צריך להחליט עם מי הוא הולך. ישנם כאלה שנשארו במצרים. אולם אלו שהחליטו לצאת היו צריכים לעשות את זה בצורה ברורה. היה עליהם לקחת את אלוהי המצרים,  לשחוט אותו ולמרוח את הדם על פתח הבית. היה עליהם להראות את החלטתם, את דבקותם ב-ה׳ ואת ודאותם. כאן לא ניתן היה לפסוח על שתי הסעיפים.

נראה אם כן, כי אין די במסירות הנפש ובעשיית אקטים מעשיים – הסוד לכניסה אל הקדושה (כאברהם אבינו) טמון בנחישות, בהתחייבות, בגמירות הדעת ובהעדר היסוס .

כמו לוט, יכול כל אחד למצוא עצמו בסוג של השוואה אל מול המודל השקוף, הרצוי והראוי לחיקוי ואף בשאיפה אמיתית וקדושה להתקרב למודל זה, אלא שמסיבות שלא ניתן תמיד לאבחן בבירור לא מגיעה ההתקדמות המבוקשת.

דומה כי, כפי שניתן לראות אצל לוט, החסם הינו בגמירות הדעת. הלוא לו היה לוט החלטי בכך שזיהויו את הטוב והנכון גם מחייב אותו לפעול בהתאם, הרי שבהזדמנויות רבות יכול היה להידבק באברהם וללכת בדרכיו.

באופן דומה, לא ניתן להגיע להרמוניה בתחומי חיינו אנו כל עוד אנו אוחזים בהיסוס, בשמירה על אופציות פתוחות, בפסיחה על שני הסעיפים.

כל עוד אדם נטוע בחוסר אמונה ביכולתו להירפא ולהגיע לייעודו – לעולם לא יוכל אכן להירפא. המציאות, על כל צעד ושעל תזמן לו הוכחות לכך שבעצם אין לו תקנה. שוב ושוב ניסיונות ואתגרים שנועדו לגדל אותו  – דווקא יחלישו אותו וירפו את רוחו, שכן אם אין וודאות בטוב וביכולת להגיע לטוב, הרי ממילא אין גם תעצומות נפש להתגבר על הקשיים ולהמשיך בשאיפה לטוב ולריפוי.

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. לכאורה, די היה בכל ניסיון וניסיון בפני עצמו בכדי לרפות את ידיו של אברהם, ואולם, כיוון שאברהם אוחז בוודאות ובבהירות, כל ניסיון שכזה דווקא מחזק אותו ומגביר את וודאותו ודבקותו ב-ה' יתברך.

אכן כן, יש ואדם נחשף לאמת ומשתכנע, ולו לרגעים, בבהירות ובוודאות. אלא שאז דמיונות וחוויות והקלטות מהעבר מנקרים בוודאות זו שהושגה, מעמעמים את הבהירות.

שוב האדם מסתפק ונותן לפחדים ולחוויות לנהל אותו. ואז, הגם שמבחינות מעשיות אדם מתחזק בקדושה וכונס אל תוך גבולות, עדיין, כאבן ריחיים על צווארו, תלוי הספק, ההיסוס: שמא לא כך היא האמת, שמא בעצם אין חובה להתחייב לרעיון ואפשר לאחוז בו רק לסירוגין, רק כשמתאים, רק כשלא כואב מדי או מפחיד. שמא יש אזור ניטרלי  בו ניתן לחיות מבלי להתחייב באופן מוחלט לאמת.

הדברים נכונים, במשנה תוקף בכל הנוגע לזוגיות. אדם לא יוכל להתקרב לאשתו ולהיות לאחד עמה, כל עוד הוא מטיל ספק בכך כי אשתו היא היא החצי השני שלו, המשלים אותו וההכרחי לו לצורך תיקונו וריפויו. כל עוד קיים הספק בלב (והספיקות יכולים ללבוש צורות רבות: שמא בטעות נוצר הקשר, שמא מתוך אילוצים חיצוניים ובחירות לא נכונות, שמא נסיבות החיים שהשתנו גורמות לכך ששוב אין הם מתאימים)כל עוד נעדרת הוודאות, לעולם לא יוכלו להתאחד באמת. אדרבא, היסוסים ומחשבות כפירה שכאלו ילבו את המסקנות ה'הגיוניות' לפיהן אכן אין תקנה לחיבור הזה. וכך, ניתן להגיע למסקנות שגויות מתוך אתגרים וקשיים.

ברגע שניתן המקום לספק הוא אינו יכול לשכון בכפיפה אחת עם הנחישות והחתירה הבלתי מתפשרת לטוב. תמיד תהיה, ולו באופן תיאורטי אפשרות לקיום קל יותר. קיום שאינו מחייב את בירור הנקודות האמתיות והעמוקות ביותר. נקודות החייבות להתברר בזוגיות נכונה ואמיתית ואין כל סיכוי שיתבררו ללא מחויבות טוטאלית. בהקשר זה ניתן גם להבין מהו פגם הברית – הרצון ליהנות מבלי להתחייב, מבלי שהדבר יהיה נתון במסגרת ברורה ומחייבת של קדושה.

ודומה כי הדברים נכונים למעשה לכל תחום בחיים. לא ניתן לטפל באמת ביהודי הזקוק לעזרה מבלי להיות בוודאות כי אותו אדם הוא בר ריפוי. מבלי לראות בבירור ובביטחון את הנקודה הטובה והמאירה שבאדם, הרי שאין סיכוי לעזור לו.

כמו בזוגיות, גם בטיפול, לא באמת ניתן לשמר שקר לאורך זמן. לא באמת ניתן להסתיר מהזולת כי  אני סבור שלמעשה כלל לא בטוח שיש לו תקנה. לא ניתן להסתיר את היעדר הנכונות למסירות נפש למענו. במצב דברים זה, הסיכוי לתיקון כמעט ואינו קיים. מאידך, כאשר ניגשים לכל נושא בחיים מתוך ודאות ואמונה ורצון עז הרי כי אז, בעזרת ה׳ כך ניתן לעשות ולהצליח.

 

כאן ניתן לצפות בקטעים מתוך שיעורים בסדנת שקוף

הוסף תגובה