טיפ איך להיות מאושרים

מאז ומתמיד שאלתי את עצמי איפה האושר, איך אפשר למצוא את אותה הוויה חמקמקה אשר כולנו בלא יוצא מן הכלל מחפשים אותה וחלקינו נואשנו מלנסות ולמצוא. תמיד חשבתי שהאושר הוא נחלתם של אנשים מאוד מוארים מבחינה רוחנית, מתי מעט של צדיקים, שנמצאים במנזרים מבודדים בהרי ההימלאיה, מרוחקים מכל קושי קיומי, ושוהים במצב של טרנס או מדיטציה. חשבתי שהאושר אינו נחלת העולם המערבי העסוק כל כך ברדיפה אחרי הזנב של עצמו ובוודאי שלא נחלתי האישית, כי לא האמנתי שמגיע לי להיות מאושרת. בכל אופן לא עכשיו !
ליוותה אותי המחשבה שהאושר נמצא אי שם בעתיד. כשהייתי בתיכון הייתי בטוחה שהאושר ימצא ויקיף אותי אחרי שאסיים את בחינות הבגרות המלחיצות. הבחינות הסתיימו וקו האושר התרחק לו. בצבא הייתי בטוחה שהאושר יהיה אחרי הטירונות, הטירונות הסתיימה והאושר התרחק יחד עימה. חשבתי שאחרי שאשתחרר מהצבא, שם בוודאי יחכה לי האושר, כבר לא תהיה מסגרת מלחיצה ואהיה חופשיה ומשוחררת. (האמנם). הייתי חופשיה אך האושר התרחק לו לכיוון האוניברסיטה. האושר כך האמנתי יחכה לי על בטוח בחיים הסטודנטיאליים. אך כמו הקשת בענן ככל שמתקרבים אליה כך היא יותר מתרחקת.
במהלך עבודתי כעובדת סוציאלית ראיתי שלא ר ק אני לא מאושרת, אלא שרוב הפונים לקבל את שרותיי סובלים מרמה זו או אחרת של חוסר אושר. חלקם היו "קצת" לא מאושרים וחלקם ניסו לסיים את חייהם הלא מאושרים במו ידיהם, מתוך מחשבה שהאושר יחכה אחרי המוות. (אכתוב על כך בטור העוסק בגלגול נשמות). לאט לאט שכנעתי את עצמי שהאושר הוא אשליה של שוטים. שבעולם האומלל שלנו אין מקום לתחושות כאלה, ולאט לאט, אך בבטחה שקעתי לי בביצה של רפש נפשי טובעני. כשהרגשתי שהרפש הטובעני של חוסר האושר שלי חונק אותי ובקרוב אשקע בו עד תום, קבלתי מספר החלטות אמיצות שעזרו לי לקחת אחריות על חיי.

מרגע זה האושר התחיל להראות לי שהוא לא רק משהו ערטילאי , אלא הוא יישות אמיתית המסוגלת להיכנס אפילו לתוך חיי. 
נפל לי האסימון והבנתי שהאושר הוא מצב של "הלך רוח". כמו שבחרתי להיות קורבן של הלך הרוח "אומללות", כך באפשרותי לקחת אחריות ולבחור לחיות בהלך רוח של "אושר". נשמע פשוט? ממש לא !!!
ההרגל של כניעה לאומללות הוא מאוד חזק. לפחות בהתחלה הוא מנסה לנצח את נביעת האושר בנוקאאוט. לאחר מכן המלחמה של האומללות באושר הופכת להיות מלחמה קיומית, כי ההרגל של חוסר האושר מנסה להלחם על חייו בתוך הגוף המארח אותו. הוא מבין שהאושר הוא רגש חזק ממנו והוא לא מוכן לוותר בקלות – הוא לא פראייר ! אך רק בנו תלויה ההחלטה את מי אנו נבחר לארח בביתנו הפיסי והמנטלי. האם נמשיך לארח את אורח האומללות שהתנחל כבר בביתנו ומרגיש שהוא כבר בעל הבית. או שנבחר לגרש אותו ולארח במקומו את האורח החייכני והנעים של האושר.
אנו בעלי הבית ורק אנו מחליטים !!!
האושר כפי שאני חווה אותו הוא הוא לא "שם" בעתיד.(אחרי החתונה, כשיוולדו הילדים, כשהילדים יגדלו, כשתסתיים המשכנתא, כשנצא לפנסיה, כשנמות וכו'…) התירוצים האלה הם כלי שרת של רגש האומללות. (מה שקרוי "תרצת נפוצה"), האושר הוא כאן, ברגע זה ממש.
אנו כל כך שקועים בערפל האומללות שאופף אותנו שאנחנו בכלל לא שמים לב שהאושר מחכה לנו כל הזמן. הוא רק מצפה שנשים לב אליו ואז הוא יגמול לנו מעבר לכל שיעור. האושר טמון "בכאן ובעכשיו". עצרו הכל לרגע, הסתכלו על עצמכם : יש לכם 2 ידיים, 2 רגליים, לב פועם, בית לגור בו, רכב לנסוע בו, ילדים להתגאות בהם?
הכינו לעצמכם קפה, חושו את חום הקפה מחלחל ומחמם את ידכם, הריחו אותו, עצמו עיניים וטעמו את טעמו המהביל, חושו את האדים מתאבכים על פניכם- זהו האושר. הוא נמצא בדברים הכי קטנים, הכי פשוטים והכי בנאליים. לא רק בטיול יוקרה מסביב לעולם (אין זמן, אין כסף, אין עם מי וכו') . חשבו על כל האנשים שעמלו על הקפה שאתם שותים עכשיו. מגדלי הקפה בארצות רחוקות, קוטפי הפולים, האוניות בהם הוסע הקפה, עובדי הנמל שאחסנו אותו, החברה שרכשה אותו, ארזה אותו והפיצה אותו לסופרמרקט ומשם אליכם הביתה ולכוס. כמה אנשים טרחו ועמלו כדי שאתם ורק אתם תשתו כרגע את כוס הקפה הזאת. האין זה אושר שכולם טרחו כך לכבודכם. לפני כמה ימים לפני השינה שלחתי את היד שלי לכיוון המתג של החשמל כדי לסגור את האור של מנורת הלילה. הבטתי בכף היד שלי וקרבתי אותה לפני. הבנתי איזה נס שבכלל יש לי אותה. התבוננתי בטביעות האצבעות היחודיות רק לי, במבנה היד, באצבעות המאפשרות לי לכתוב ,ללטף, לשטוף כלים, לנהוג, להקליד את הטור במקלדת של המחשב, לעשות הילינג. ואז… סכר האושר נפרץ…איזה יופי שיש לי את כל הדברים האלה. לא רק שיש לי כף יד, יש לי מיטה לישון בה, בן זוג לחלוק איתו רגעי צער ושמחה, גינה, בית המהווה מקום מבטחים, פרנסה.
עכשיו תורכם להכיר בכך שהאושר טמון "כאן ועכשיו" בדברים הקטנים. היום בערב אל תפתחו טלויזיה, קחו דף ועט והתחילו לכתוב את כל הדברים שיש לכם.
הכינו כוס קפה חם וחשבו על כל הדברים שכרוכים בהכנתו, ואז תראו איך שהאושר מתחיל להציף גם אתכם. הוא מחכה לכם כל כך הרבה זמן, מתפלל שתשימו לב אליו ויתגמל אתכם בצורה שלא תאמינו אפילו – נסו זאת . אם כל אחד מאיתנו יהיה טיפטיפונת יותר מאושר, האושר הזה ידביק את המשפחה, החברים, הקולגות בעבודה. כמו אבן שזורקים לשלולית מים והאדוות נעות החוצה ולצדדים. ואינשאללה נחיה כולנו בעולם קצת יותר טוב. עולם שיהא ראוי לנו ועוד יותר ראוי לילדינו.
מברכת אתכם בכל האושר שבעולם – כן יהי רצון !