מתבגרים זה הגיל של "מרד הנעורים"

לפני כעשר שנים, כאשר בני הבכור היה בן 14, הלכתי עם אחותי להרצאה בנושא גיל ההתבגרות. לאחותי שלושה ילדים. הבת הבכורה שלה היתה אז בת 13 בן בן 10 ובת צעירה בת 7. בסיום ההרצאה אחותי אמרה לי שההתנהגויות שהוזכרו בהרצאה דומות מאד להתנהגויות של הבת הקטנה שלה (בת 7), מה גם היא כבר מתבגרת?
באותם ימים לא ידעתי להשיב לה על השאלה. היום אני יודעת להסביר מה המשמעות של המילה "מתבגר" ואיך עוברים את השלב הזה בהתפתחותם של הנערים, שלב ההתבגרות.
אני אנסה להגדיר ע"פ תפיסתי מה זה מתבגר.
ע"פ "הספרים", נער ונערה החל מגיל 12 נחשבים למתבגרים. זוהי תקופה בחייהם של המתבגרים שבה הם עושים "מרד נעורים". המרד מתבטא בצורות רבות, החל מצורת הלבוש, התסרוקות, שפת הדיבור, שמיעת מוזיקה בקולי קולות, חוסר סדר בחדר, מקלחת רק פעם בכמה ימים, מסיבות, ועד לעישון סיגריות ונרגילות ושתיית אלכוהול ויש עוד ועוד שינויים חיצוניים ופנימיים שהנערים והנערות עוברים.
אם עד סיום כיתה ו' הצד החברתי של הילדים בא לידי ביטוי בקיומו של העדר, ולעדר יש מנהיג שהוא מלך/מלכת הכיתה, בגיל ההתבגרות הנערים והנערות בוחרים להם שניים שלושה חברים טובים ואיתם הם מתנהלים חברתית, להם הם מספרים את הסודות וההתלבטויות.
מרד הנעורים הוא חלק חשוב ביותר בחייהם של הנערים והנערות, אסור למנוע מהם את צורת החיים הזאת. 

איך בכול זאת מתנהלים בבית עם "יצורים" שכאלה?
אין מרשם אחד שעל פיו ניתן להתנהל, יותר מזה, במשפחה שיש יותר ממתבגר אחד, יתכן וצריך למצוא דרך שונה של תקשורת עם כל מתבגר לחוד, וזאת כדי למצוא את הדרך הטובה והיעילה ביותר להתנהל ולעבור את השנים הללו.
יש לנסות למצוא את הדרך לתקשר עם הנערים, ובעיקר לתקשר מילולית. בתים בהם תקשרו מילולית עם הנערים כשהם היו צעירים יותר, יתכן ועכשיו יהיה להם קל יותר, אך גם זה לא בטוח.

להעיר הערות על דרך ההתנהגות שלהם, יתכן ותביא את הנערים להתנגדות חזקה יותר, הם לא אוהבים אותנו ההורים כשוטרים. זה קשה לא להעיר, ולדעתי ומניסיוני האישי, עם הילדים שלי, גם בלתי אפשרי להתאפק ולא להעיר, לכן יש לנסות למזער את ההערות. 
יש לחפש כל דרך לדבר איתם.
לפניכם כמה רעיונות: ארוחת ערב בשעה קבועה ובקשה להיות חלק מהארוחה. לנסות לדבר בבדיחות ובצחוקים, לשתוק כשהם אומרים שאנחנו "חופרים", אך לחזור לשיחה אחרי כמה שעות, לבקש עזרה ולעבוד ביחד, טיול בחוץ, כוס קפה במסעדה, ללכת איתם לדברים שהם אוהבים לעשות ועוד רעיונות כיד הדמיון. המסר בעשייה הזאת יחד עם הנערים הוא לנסות שוב ושוב ולהגיע למצב שבו אתם נמצאים לבד וניתן לדבר.

הנערים והנערות הללו נמצאים במצב לא קל. מצד אחד הם נלחמים בנו ההורים, ובמקביל הם צריכים למצוא את מקומם החברתי. לעיתים הדימוי העצמי שלהם משתנה, מראה הגוף שלהם משתנה. 
גבולות בגיל הזה הם דבר שהנערים והנערות עצמם מאוד רוצים, אך הם כמובן לא יגידו זאת בקול רם.
דוגמא: 
לומר להם לחזור בשעה מסוימת הביתה, יכול לעזור מול החבורה איתם הם מבלים, להעביר את האשמה שהם צריכים לחזור הביתה על ההורים. וגם אם הם אומרים זאת בצורה קצת מאשימה ומסייגת שכאילו אין ברירה. זה מה שניקרא אחד בפה ואחד בלב. במידה והם לא ירצו לחזור הביתה בשעה שביקשתם, הם לא יחזרו, אך האפשרות שאתם הופכים ל"אשמים" בכך שהם צריכים לחזור הביתה עוזרת להם.

מתי גיל ההתבגרות עובר?
כמו שאין גיל ברור של כניסה לגיל ההתבגרות, כך אין גיל ברור של יציאה מגיל ההתבגרות, אך, מניסיוני האישי, יש מיתון של ההתנהגויות. המדרגה הראשונה זה כאשר נערים שמסיימים כיתה י', הם מתחילים להיות יותר רגועים, יותר מציאותיים לנו כהורים ולסביבה, המדרגה השניה היא עם סיום בית ספר התיכון. כאשר מתגייסים לצבא או יוצאים לשנת שרות או סתם יוצאים מהבית, צריכים פתאום להתבגר ולדאוג לעצמם. החממה שהיתה להם בבית נעלמה, אין נגד מי לנהל מרד נעורים וההתנהגויות מתמתנות. המסגרות שאליהם הם הולכים הם בדרך כלל מסגרות סגורות וברורות מאד במשך כול שעות היממה.
את האנרגיה שהם הוציאו בבית הם לוקחים למקומות אחרים. כאשר הם חוזרים הביתה ומכיוון שאין מגע יום יומי עם ההורים, ואין ויכוחים, הבית נראה להם מקום שקט, שאפשר למצוא מקלט לנוח בו. 

איך עובדת שיטת האימון בנושא?
האימון בנושא גיל ההתבגרות ניתן בדרך כלל להורים ולא לנערים. ההתנהלות של הנערים בגיל הזה היא טבעית והיא חלק מההתבגרות שלהם, מי שצריך לשנות את הגישה וההסתכלות על צורת ההתנהלות של הנערים, הם ההורים.
גישת האימון אומרת, אני לא משנה את האחר, אלה משתנה ע"פ האחר, אני לוקח את האחריות ומשתנה, ולא ממתין שישתנו בשבילי/עבורי.
אימון אינו יעוץ, לא תקבלו מהמאמן שלכם עצות מה לעשות ומה לא לעשות. את דרך הגישה שלכם לנערים המתבגרים, תחפשו לבד. ברגע שמצאתם דרך שאתם חושבים שאיתה תפתחו שיחה והבנה עם הנערים , תנסו לעבוד איתה בבית, במידה והצלחתם נהדר, במידה והדרך לא צלחה , יש להסיק מסקנות מה עבד ומה לא עבד, ומכאן לחפש דרך נוספת. יש לזכור, גם דרך שלא צלחה, יש לחשוב עליה בצורה חיובית, וזאת משתי סיבות, אחת, ניסנו לא הרמנו ידיים ולא התייאשנו, שנית, יתכן והדרך נתנה לנו כיוון שלא חשבנו עליו לפני כן.
עצם זה שהנערים רואים שהם חשובים לכם, ואתם מנסים להבין ולהתקרב אליהם, עושה להם משהוא. הם מרגישים שהם לא לבד ויודעים שיש גב במקרה הצורך, את התחושה הזאת הם לא יגידו ולכם כהורים יש לכם אפשרות לקוות שזה המצב, או לדבר איתם. 

אין מילת קסם, יש סבלנות וסובלנות, אין צודק או לא צודק, יש פשרות. אימון יודע לעשות זאת ע"י שיחות, מחשבות וממוקד במטרה.