זוגיות- לצמוח ממשברים ולהתגבר על קשיים

זוגיות- לצמוח ממשברים ולהתגבר על קשיים

כמה פעמים שאלתם את עצמכם איך הפכה הזוגיות שלכם, שהייתה מלאת אהבה, תשוקה, חברות ואכפתיות, לזירת מאבק, תסכול ומתחים אינסופיים,  והאם יש משהו שניתן לעשות על מנת לשנות ותקן את המצב?

מאת: כנרת טל מאיר.

כל אחד מאיתנו, שבחר להתחתן בגלל האהבה, גילה יום אחד, שהדברים אינם כפי שהיו בהתחלה. שינוי הוא הזדמנות לצמיחה ופריחה בזוגיות, אך רוב האנשים אינם מבחינים בכך. לעיתים קרובות הם נבהלים, ומתחילים לשאול את עצמם אם האהבה הסתיימה, ואולי צריך להמשיך הלאה.

זוגיות, כמו החיים, היא התרחשות דינמית. לא מצב סטטי. ספרי הילדים, והסרטים הרומנטיים שאנו נחשפים אליהם השקם והערב, לוקחים אותנו בדרך כלל רק עד הרגע בו הזוג המאוהב מתחתן, ו 'חי בעושר ואושר עד עצם היום הזה'.  אף אחד לא שואל את עצמו מה קורה אחר כך. למעשה, מתחלקים חיי הזוגיות לכמה שלבים. השלב הראשון הוא זה שאנו מכירים מן הסרטים – שלב ההתאהבות. בשלב זה נחשפים בני הזוג בעיקר לתכונות החיוביות זה של זו. הם מתעלמים, וכמעט לא רואים, את השוני ואת התכונות השליליות אחד של השני.  הם אפילו לא חושבים על הקשיים שעלולים לנבוע מן השוני הזה. כשאהבה והתשוקה הם כמעט הדבר היחיד שקיים, מאמין ומקווה כל אחד מבני הזוג, שהוא עומד לזכות, סוף סוף בכל מה שתמיד רצה בו – הבנה, בטחון, אהבה, אינטימיות, נאמנות, חום, תשוקה, קבלה אינסופית, אכפתיות, פרגון ותמיכה..

אך החיים, כפי שאמרנו, אינם סטטיים, ואחרי שלב ההתאהבות מגיע שלב ההתפכחות. אז מתחילים בני הזוג לראות גם את ה 'פגמים' והקשיים במערכת היחסים ובבן הזוג. לעיתים מתרחש השלב הזה עם חלוף הזמן והכניסה לחיי שגרה. לעיתים הוא מתרחש סביב שינויים בחיי בני הזוג, כמו- הולדת הילד הראשון, מעבר דירה, וכד'. שלב ההתפכחות מאופיין במריבות וכעסים, בהתרחקות, ובניסיונות לשנות ותקן זה את זה.

חלק ניכר מן הזוגות בוחרים לוותר ולנטוש בשלב הזה. ההתאהבות הייתה מתוקה מידיי, הקושי להתמודד עם הפער – גדול מידיי, התקווה להרגיש כך שוב – עם משהו אחר אולי, גדולה מן האמונה שניתן לשקם את הקשר שנפגם. הנטישה יכולה להתבטא בגירושין, אבל גם בבריחה של כל אחד מבני הזוג אל תחומי עיסוק עצמאיים ונפרדים – כמו חברים, עבודה, טלוויזיה, שיפוץ הדירה, או השקעה מופרזת בטיפול בילדים.  לעיתים היא מאופיינת בבגידות.   

אחרים מחליטים לשקם את הקשר, אך לא תמיד יודעים איך לעשות זאת. הדרך המקובלת ביותר היא באמצעות ניסיונות לתקן ולשנות זה את זה, להחזיר את המצב לקדמותו, ולדרוש שבן הזוג יתנהג 'כמו פעם', ירגיש כמו פעם, ובעיקר, יגרום לנו להרגיש כמו פעם. כל אחד מבני הזוג משוכנע שהשני אשם במה שהתקלקל, ולכן עליו לשנות לאלתר את התנהגותו, את מחשבותיו ,ואפילו – את רגשותיו… הניסיונות הללו עלולים להמשך שנים. הם גורמים סבל גדול מאד לכל אחד מבני הזוג, ובסופו של דבר הם מסתיימים באחת מכמה דרכים – בגירושין, מתוך טענה ש 'ניסינו הכל, אבל אין מה לעשות. בהשלמה עם המצב מתוך פשרה, וויתור, והבנה ש 'אלה הם החיים', או בפנייה לייעוץ ואימון זוגי.

במקרה השלישי מגיעים בני הזוג אלי. כל אחד מהם משוכנע שעלי לעזור לשני להשתנות, והם מנסים לשכנע אותי שזה מצב. אבל לא כך אני רואה את תפקידי כמאמנת ויועצת זוגית. אני מאמינה, שתפקידי לעזור לבני הזוג להיזכר באהבה, ולבנות מתוכה חלום משותף, אותו יוכלו להגשים יחד.

ההתפכחות השנייה

לשלב הראשון בעבודתי עם זוגות אני קוראת שלב ההתפכחות השנייה. בהתפכחות הראשונה 'גילו' בני הזוג, כאילו לראשונה, את הפגמים והשוני בינהם. בהתפכחות השנייה, הם מגלים שאף אחד מהם לא באמת השתנה, שכל מה שהם רואים עתה – היה שם גם קודם, ושהדבר היחיד שכן השתנה הוא נקודת המבט מתוכה הם בוחרים להתבונן עתה על בן זוגם. בשלב זה הם נזכרים במאבקים שהיו בינהם בתחילת הדרך, ובאופן בו הקלו בהם ראש בעבר. הם נזכרים שהשוני היה שם תמיד, אבל מה שהיה 'קסום', 'מרגש', או 'חמוד' בעבר –  נתפס עתה כ'חסר אחריות', 'ילדותי', ו'טפשי', ולחילופין – מה שהיה 'יציב', 'מבוסס' ו'בטוח' בעבר – נתפס עתה כ 'קר', 'מנוכר', ו 'מרוחק'..

במקביל מזהה כל אחד מבני הזוג את העובדה, שכזוג הם מהווים מראה אחד עבור השני. אותם חלקים המפריעים לנו ביותר בבן הזוג שלנו, מתגלים כחלקים שקשה לנו להתמודד איתם גם בתוכנו. עוד מסתבר, שאותם דברים שבן הזוג שלנו 'עושה', נעשים גם על ידי הבוס שלנו, קולגות לעבודה, ההורים שלנו ואפילו ילדינו. משום מה, כאשר בן הזוג עושה את הדברים, מתעוררות התחושות הקשות ביותר. בפועל, מסתבר, שהחוויות שהוא מעורר בנו אינן זרות לנו. הם היו עוד לפניו..

בסיכומו של שלב ההתפכחות השנייה מגלים, אם כן, בני הזוג, שהמשבר בזוגיות שלהם קשור אליהם, הרבה יותר מכפי שהיו מוכנים להודות.

לקיחת אחריות

אחד המכשולים המרכזיים, במערכת יחסים זוגית, ובניסיון לטפל בה הוא מכשול ההאשמות ההדדיות. הנטייה לתלות את האשמה בשני, חוסמת את התובנה החשובה והמשמעותית ביותר בזוגיות, ובחיים בכלל. מדובר בתובנה, שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו, מתוך התפיסות וההתנהגויות שלנו, במודע ובלא מודע, ולכן – רק לנו היכולת לשנות אותה. זוהי תובנה מעצימה משום שהיא מלמדת אותנו שהכוח בידיים שלנו.  ברגע שבוחרים, במודע, להחליף את הנטייה להאשים, ומוכנים לשאול את השאלה – מה אני מוכן לקחת על עצמי על מנת לשנות ולתקן את מה שקרה, אזי סלולה הדרך לפתרון הקונפליקטים בזוגיות.

השלב השני בעבודה הזוגית, הוא, אם כן, השלב בו  לוקחים בני הזוג אחריות על עצמם ועל הזוגיות שיצרו יחד. כאשר הם מבינים שהבחירה בבן הזוג אינה מקרית, שהדברים שהוא 'עושה', קשורים למערכת התפיסות והאמונות שלהם, נאלץ כל אחד מהם לשאול את עצמו שאלות חשובות, כמו – מדוע בחרתי דווקא באדם הזה? מה יש לו לתרום לחיי? מה הוא מייצג ומסמל עבורי? וגם –  איך הזוגיות שיצרתי קשורה להתנהגויות שלי? איך היא קשורה למערכת התפיסות והאמונות שלי? ומה אני יכול וצריך לעשות על מנת לשנותה? 

כאשר כל אחד מבני הזוג מוכן לקחת על עצמו את האחריות על הזוגיות המשותפת, ניתן להתחיל לסלול יחד הווה ועתיד טובים יותר. כאן מתחילים בני הזוג יחד את הדרך המשותפת שלהם. זוהי דרך שמתחילה בגילוי עצמי, ממשיכה בגילוי הדדי, ומסתיימת בשינוי. זוהי דרך בה בוחר כל אחד מהם מי הוא רוצה להיות, ומה הוא רוצה להביא לזוגיות, ויחד הם בונים חלום זוגי, המתבסס על הבנה עצמית, והבנה הדדית.  

 כל אחד מאיתנו יכול וראוי ליצור לעצמו בדיוק את הזוגיות בה הוא רוצה. על מנת לעשות זאת עלינו להבין ולהאמין – שבידינו המפתח.