מפגשים ופרידות -המניעים האמיתיים שלנו בבחירות הזוגיות – חלק ב'

ברוב המקרים מסכות פוגשות מסכות ותדמיות פוגשות תדמיות. ארווין גופמן בספרו "הצגת האני בחיי היום יום" מדבר על האני הציבורי מול האני הפרטי והאני הציבורי זה כל אותם תדמיות ומסכות ומנגנוני הגנה שאנחנו מוציאים כלפי חוץ. כדי להיות תמיד מוצלח, תמיד חכם, תמיד חזק שלא ייראו את מה שיש לנו בפנים, שלא ייראו את החולשות, שלא יגלו. בחוץ אנחנו לא כל כך מרשים לעצמנו להביא את האני הפרטי שלנו, את האני האינטימי שלנו כי מה שבאמת קורה שאם אני מרגיש חסר בטחון מאיזו שהיא סיבה אז אני זקוק למישהוא שיתן לי הגנה ואז אני מוצא מישהוא שנתפס בעיני כמשענת ואחרי שאני מתחיל להיות איתו אני מגלה שנוספות שם שתי מילים קנה רצוץ אבל בהתחלה נדמה לי שהאדם הזה הוא באמת משענת בשבילי כי הוא משלים את מה שאני תופס כאין לי, שהוא משלים את מה שאני תופס כלא קיים כי אם אתם תסתכלו היטב, אתם תראו מדוע אנחנו בחרנו אחד את השני.

בחרנו אחד את השני הרבה פעמים בגלל שהאדם השני אמור להשלים בי את מה שלא קיים בי, אני חושב שאני חסר חוש הומור אז אני מאוד נמשך למי שיש לו חוש הומור כי אני רציני תמיד כזה, ומי שיש לו חוש הומור זה מה שאני צריך. אני תופס את עצמי כמי שאין לו, אני מחפש את האדם השני כמייצג בשבילי את מה שיש ואין לי ורוב הזוגות שאני מכיר בתחילת שנות חייהם ככה מוצאים אחד את השני. הם מתחברים על בסיס של מה שאין, לא על בסיס שעל מה שיש. אם אין לי את זה ויש אצל האדם האחר, אם אני אתחבר אליו אז העסק הזה יהיה מושלם.

רבותי אין טעות יותר גדולה מזאת, מכיוון שמה שקורה ברגע שאנחנו מוצאים ככה ומתחברים זה המפגש שמחבר את האטומים אחד עם השני, אנחנו בעצם לא מתחברים לאדם אלא מתחברים לצורך שאנחנו זקוקים, אבל האדם מגיע חבילה אחת נכון? הוא לא רק נותן לנו את הצורך שאנחנו רוצים הוא מגיע גם עם דברים אחרים ועכשיו מה נעשה עם זה, מה אנחנו עושים עם המטען העודף, מה אנחנו עושים עם אותם חלקי מוט שאנחנו לא זקוקים להם, הרי אני לא זקוק לו אני זקוק למשהו שיחבר אותי, אז מה אני עושה עם כל אותם חלקים, הרי אני לא יכול לחלק אותם חלקים, אני בטוח שלחלקכם זו הייתה פנטזיה שעברה לכם בראש בייחוד בקטע הזוגי לפני שהתחתנתם אמרתם לעצמכם את המשפט הבא: לו יכולתי לקחת את היופי של פנינה, את החוכמה של שרה, את הגוף של נחמה, את הכסף של עדנה ואת האבא של נחמה והיינו יכולים לעשות מזה מקשה אחת זה היה מושלם. אם יכולתי לקחת מכל אחד את מה שמתאים לי והייתי עושה מזה משהו אחד הכל היה נהדר, אבל כמובן זה לא עובד ככה.

כשאני לוקח את אותו אדם אני לוקח בעצם ברמה לא מודעת צורך שאני מתחבר אליו ואת כל החלקים האחרים כל כך קשה לי איתם ואז מה שבני אדם עושים הם מתחילים לשגע אחד את השני, הם מתחילים לחבל במערכת היחסים ככה כי פשוט את כל החלקים אני לא רוצה, את כל החלקים אני לא אוהב חוץ מהחלק שאני צריך. אני התחברתי אליה בגלל החום שהיא נותנת, התחברתי אליה משום שהיא מאוד מפנקת אותי, אבל אני לא צריך שהיא תפנק אותי כל היום כי אני כבר נחנק, אני לא צריך את החום כי אני כבר נשרף, חוץ מזה ברגע שהיא מפנקת וכל כך חמה היא אומרת רגע אתה פתאום קם והולך לך ככה ואתה לא נמצא איתי כל הזמן, הרי יש לי כל כך הרבה מה לתת לך איך אתה מעז לא להיות בבית,הוא אומר כן אבל אני גם יצור עצמאי ויש לי גם חיים משלי ופתאום אותו אדם שכל כך עסוק בלתת ולהעניק כי זה משמעות קיומו מרגיש נעלב, מוזנח וננטש.

האדם השני אומר כן אני לא רק אובייקט שבו את מוציאה או מוציא את הצורך שלך לתת, אני גם יצור עצמאי, יש לי חיים משלי. לאדם הזה כל כך קשה לקבל את זה.

מה שקורה בתוך התהליך אולי לחלק מכן בוודאי לאלה שהיו בסדנאות שמכירים את שיטת הגשטאלט, מי שמבין את זה לעומק מבין איפה פה הטעות מכיוון שמפגש בין שני אנשים שהוא מפגש נכון, הוא מפגש שבא אך ורק ממקום של מלא אחד עם השני.

פריץ פרלס זה שבנה את טכניקת הגשטאלט אמר משפט קצר מאוד אבל משפט באמת חכם "אתה לא יכול לאהוב מישהו שאתה צריך, המשפט הזה אומר מאחוריו המון דברים, מכיוון שלאהוב מישהו זה מקום של בחירה, להיות במצב שאני אוהב מישהו באמת זה רק ממקום של בחירה חופשית מוחלטת, שלהשקיע באדם הזה אנרגיה, ברגע שאני נמצא עם האדם כי אני זקוק למשהו באותו רגע המושג אהבה מקבל כל מיני דפורמציות מכאן וכאן אני אתן את לכם את ההגדרה.

הרבה מאוד שואלים אותי שאלה כזאת, איך אדם יודע שהוא אוהב? איך אדם יודע לבוא ולהגיד לעצמו אני את האדם הזה אוהב באמת. ברור לי שיש לזה הגדרה אחת, כל היתר זה הלבשות, כשאתם מסוגלים לבוא ולהגיד לעצמכם את המשפט הבא, האדם הזה יש לו תכונות כאלה וישלו תכונות כאלה, יש כאלה שאני מת עליהם ויש כאלה שמעצבנות אותי, יש כאלה שאני לא יכול לסבול אותם זה בכלל לא משנה אני את האדם הזה מקבל כמו שהוא.

פה נקודת ההתחלה, ברגע שאני יכול לבוא ולהגיד לעצמי את המשפט האדם הזה שעומד מולי זה אדם שלא משנה מה הוא יעשה ולא משנה איזו תכונה יש לו, באופן בסיסי אני מקבל אותו כמו שהוא. באופן בסיסי הוא חבר שלי. יש תכונות שיהיה לי יותר קל אתם ויש תכונות שיהיה לי פחות קל אתם, אבל זה לא משנה אם יש לכם חבר טוב באמת, בכוונה יותר קל להסתכל על זה על חברים ולא על בני זוג, שם אנחנו עושים אחד לשני את המוות, כי שם אנחנו לא בוחרים באמת, יש לנו "מליון סיבות" למה אנו בוחרים את בני הזוג שלנו, אבל אם יש לכם חבר טוב באמת או חברה טובה באמת אז תשאלו את עצמכם את השאלה כרגע מי זה האדם שאני יכול להגיד עליו שהוא חבר הכי טוב שלי, אבל באמת החבר הכי טוב שלי ואתם תמצאו את עצמכם עונים לעצמכם את התשובה. 

זה אותו אדם שאני יודע בוודאות שהדלת אצלו בשבילי תמיד פתוחה שהוא מקבל אותי כשבא לי להתקשר, שהוא לא מנהל איתי חשבונאות לא התקשרת אלי שבועות איזה מן חבר אתה, שהוא לא מנהל איתי פנקסנות, כשהוא לא עושה חשבונאות מה אתה נותן ומה אני נתתי, מי שמנהל חשבונאות כזאת זו איננה חברות. זה לא לנהל פנקסנות, חבר באמת שאתם יכולים להגיד עליו שהוא חבר שלכם זה אותו אדם שבאופן בסיסי נמצא שם והוא אומר לכם אתה יודע מה זה לא מזיז לי בכלל, אם אתה לא מדבר איתי חודשיים ברגע שאתה מרים טלפון זה כאילו שרק אתמול דיברנו ואני מבטיח לכם שלכולם יש אדם כזה.

יכול להיות שהוא נמצא באמריקה, יכול להיות שהוא נמצא באוסטרליה, יכול להיות שהוא נמצא ואתם לא ראיתם אותו אבל זו חברות שאיננה באה מתוך מקום של מה אני זקוק אלא אנחנו אומרים שלאדם הזה יש תמיד פינה חמה בלב שלי תמיד. אם אני אראה אותו בשנה הבאה, אם אני אראה אותו בעוד חודש לי יש פינה חמה בלב. זהו אדם שנקודת המפגש המולקולרי אתו היא לא ממקום של חסר. אתם לא זקוקים לו, אתם לא זקוקים לשום דבר ממנו אתם לא זקוקים שהוא יספק לכם איזה שהוא צורך, אתם לא זקוקים שהוא יגיד לכם כל היום כמה אתם נהדרים.

מה שאנחנו הורגים את בני הזוג שלנו כל היום על זה תגיד לי נו אתה לא יכול להגיד לי שאתה אוהב אותי כבר פעם אחת, מה זה אומר כבר אמרתי לך 15 פעם שהתחתנו, מה זה לא מספיק? אז אנחנו עושים אחד לשני את המוות, אתה לא אומר לי 15 פעם ביום אז אתה לא אוהב אותי באמת כי אם היית באמת אוהב אותי אז היית אומר כל הזמן. לא, חבר אמיתי זה אותו חבר שאין לנו ממנו שימו לב למשפט שאין לנו ממנו שום דרישות, זה מוזר להגיד את המשפט הזה שבבסיס אין לנו ממנו שום דרישות, שבבסיס הוא כל כך בסדר כמו שהוא שכל מפגש אתו זו חגיגה. מפגש כזה בין שני אנשים אני עוד פעם אומר זה יכול להיות בין גבר ואישה, בין גבר לגבר ובין אישה לאישה. זהו מפגש שבא ממקום של בחירה, אני לא בוחר בצורך אלא אני בוחר במי שאתה.
כל הישות הזאת נקראת אתה והאחר זה מי שאני רוצה וזה מאוד לא קל להגיע למפגש אמיתי בין שני אנשים, כי מפגש אמיתי בין שני אנשים מחייב מפגש של האדם עם עצמו קודם לכן והשלמה של תהליכים בתוך תוכו עם עצמו כדי שהאדם הזה יוכל להיות מלא עם עצמו פנימה כדי שהוא יפגוש את האדם השני הוא יפגוש כמו שאנו קוראים נקי .

שאדם בא ממקום חסר הוא בא מתוך 50% שרוצה לפגוש 50% נותרים כדי להשלים את זה ל-100% וזה לא עובד ככה כי מפגש בין שני אנשים הוא לא מפגש של 100% , הוא מפגש של 200% . מפגש בין של שני אנשים באמת הוא מפגש של 200% . 100% שלי פוגש 100% של אדם אחר ולכן אני לא זקוק לשום דבר מהאדם השני שישלים אצלי מה-100% שלי רק אז אני במקום של בחירה.

אתם יודעים שיש אנשים שמתחתנים לא בגלל שהם מתחתנים עם הבן אדם אלא כדי להגיד שהם מתחתנים, זה מה שנקרא תעודת הכשר, זהו אם התחתנו לחלק מאתנו זו הדרך היחידה לצאת מהבית בצורה מסודרת, לגיטימית, לי זה היה תעודת השפיות שלי . שאני יושב ובודק בין שני אנשים מה מחבר אותם אחד לשני ורואה מה יש באמת שמחבר אותם אז בודקים רואים שכל פעם שזה בא ממקום של חסר, זה בא מתוך מקום שבו אני זקוק למי שהוא ועכשיו אני מפעיל את כל המניפולציות כדי לשנות את התכונות האחרות של הצד השני והופך את הפרטנר שלי לפרוייקט חינוכי מתקדם, זה איננו מפגש, זה איננו דיאלוג.

ברגע שאתם מזהים את עצמכם נמצאים ממצב שאתם כל הזמן מבקרים את האדם השני,כל הזמן מחפשים את מה שאין בו, מה שהייתם רוצים שיהיה אחרת, מה שמפריע לכם ולא טוב לכם . אתם לא פוגשים אדם אחר אתם פוגשים את עצמכם דרך אדם אחר, כי אתם עסוקים בלהשוות כל הזמן למה האדם הזה לא מתאים לקריטריונים שלי , אני עוסק בהשוואות, אני עוסק במה לא, אני עוסק באילו רק היית קצת משתנה, לפי מה שזה אומר אולי רק היית קצת אחרת לפי מה שזה אומר אז הכל היה נהדר אבל זה לא מפגש , זה לא דיאלוג, עכשיו תישאלו אותי אז מה אפשר לוותר על זה? הרי זה חלק אינטגרלי, אי אפשר לוותר על זה מה אתה רוצה שנבוא נקי ככה?
הרי זה בלתי אפשרי, רק אני רוצה לומר לכם במקום שבו אפשר להגיע אליו, שאני בא ממקום של מלא שאני מחובר לחלקים שבתוכי, שאני מחובר למה שקורה לי מבפנים ואני לא צריך למצוא חלקים אחרים אצל מי שהוא אחר אני יכול להסתכל ולהגיד :
YOU ARE YOU AND I AM I AND WE ARE DIFRENT WE ARE NOT BETTER WE ARE NOT WERS WE ARE NOR RHIT WE ARE NOT RONG WE ARE DIFRENT את אישה, אני גבר, לך אין משקפים, לי יש משקפיים. לך יש עגילים, לי אין עגילים.
לך אין עניבה, לי יש עניבה, עכשיו את ואני גם מחייכים, ככה יכול להיות מפגש בין שני אנשים שפוגשים אחד את השני ממקום שבו אין פילטרים..

האדם הזה שעומד מולי הוא אדם אחר, שונה, שיש לו אולי צרכים שונים ואולי תכונות שונות שיש לו אולי תפיסות עולם שונות, יותר טובות או פחות טובות משלו ואז רק מהמקום הזה יכול להיות באמת דיאלוג אמיתי בין שני אנשים וכאן נכנס המושג שנקרא בשלות וקצב, לכן חברייה ישנן מערכות יחסים שחייבות להיגמר כי הם לא בריאות, כי הן לא באות ממקום נקי של מפגש של שני אנשים שבאים ממקום של אני אוהב ולא ממקום של אני זקוק.

אומר את זה כל כך יפה אריק פרום בסיפור "אומנות האהבה" הוא אומר שאהבה בוגרת שווה אני זקוק כי אני אוהב, אהבה ילדותית שווה אני אוהב כי אני זקוק, המשפטים הללו הן עולם ומלואו, אם מישהו מבין ויורד למשחק המילים, מה משחק המילים הזה אומר , הוא מבין את כל התהליך של מפגש מולקולרי נכון ולכן מפגש מולקולרי נכון זה מפגש שמחבר שני אנשים ממקום של אני אוהב ולא ממקום של אני זקוק ולכן חייבת גם להיות פרידה שם ואז מתוך התהליך הזה באופן טבעי מגיע מושג הפרידה, מכיוון שמה שקורה בפרידה בין שני אנשים שאנחנו מוצאים את עצמנו כל כך כואבים על מערכת שהסתיימה שאנחנו מוצאים את עצמנו כל כך כואבים על אדם שאיננו, אם זה גירושים, אם זה פרידה ממערכות יחסים.

אני לא רוצה להישמע מיסטי אבל אני בכל זאת אשמע מיסטי, שום דבר לא קורה סתם, אם מערכת מסוימת הייתה צריכה להיגמר זאת אומרת שמשהו בערך הסגולי של האטום הזה לא פגש את הערך הסגולי של האטום השני והמולקולה הזאת הייתה טובה לכיברת דרך מסוימת , אתם יכולים למצוא את עצמכם אומרים את זה אחד לשני, האדם הזה היה נהדר, הוא ליווה אותי בדרך, הוא עזר לי לצאת מהמשבר שלי וזה היה נהדר, הוא היה טוב בשבילי למשבר הזה, כדי שאני אצא ממנו המולקולה הזאת בתפקיד הזה סיימה את תפקידה ועכשיו כל אחד צריך ללכת לדרכו, לחבר את עצמו לנסיון אחר כדי להכין את עצמו לקראת מפגש נוסף, מפגש חדש עם אטום אחר ממקום אחר, זה קורה לאנשים שעוברים תהליכי שינויים בחיים, כל שינוי שאנו עושים בחיים מפגיש אותנו עם אטומים אחרים.

אני שומע את זה יום יום שעה שעה מאנשים שעוברים את הסדנאות למודעות. אתה יודע מה אני חווה עכשיו? קורה לי משהו מדהים, מי שהיה פעם חבר שלי, שדיברנו שיחות של מה קורה לי מה נשמע וזה סיפק אותי, עכשיו אני חש שאולי היו אלה שיחות בטלות, אין לי זמן וכייף להשקיע בזה יותר, אני מוכן שיהיו לי פחות חברים אבל שיהיה לי מישהו שאני מרגיש שהוא מדבר עכשיו בעצמה וברגש שלי, מכיוון שהמפגש שלנו מפגיש אותנו באטום אחר עם אטום אחר והמולקולה וצרת מולקולה אחרת והרבה פעמים אני שומע אנשים שנפרדים ואומרים אבל אני לא אמצא את מה שהיה לי ולא יהיה לי ואני בא ואומר להם חבריה כמו הפתגם הסיני הידוע שאומר כשהתלמיד נמצא בשל המורה המתאים מופיע והפתגם הזה אומר את הדבר הבא, שהאדם באמת בשל מבפנים בשל ליצירת קשר אינטימי, כשהאדם בשל באמת ביצירת קשר פנימי התקשורת התוך אישית שלו היא תקשורת בריאה, אז הוא פנוי רגשית לפגוש אדם אחר מתוך בחירה ולכן כל כך קשה לאנשים לעשות את התהליך הזה של הפרידה.

אני פוגש את זה אצל הרבה מאוד אנשים מכיוון שבואו נעצור רגע ונסתכל למה כל כך קשה לאנשים להיפרד, כאן יש הבחנה דרך אגב בין נשים לגברים. לנשים בדרך כלל כשהן נפרדות יותר קל להישאר לבד בלי לקפוץ ממערכת למערכת, לגברים הרבה יותר קשה, הם נפרדים ממערכת אחת ולא לוקח בדיוק חודש והם נכנסים ישר למערכת אחרת, כמובן אני מדבר ברמה של הכללה, שלגברים הרבה יותר קשה הלבד, הם חייבים למלא את זה כדי לא להישאר עם עצמם לבד, אבל מה קורה פה מבחינה אנרגטית כאשר אנו נמצאים בהשקעה אנרגטית עם מישהו, אנחנו משקיעים אנרגיה של חום, של אכפתיות, של הענקה, לאנרגיה הזאת קרה פרויד קטקסיס, אנרגיה שבה אנו משקיעים באדם אחר ובא החוק, חוק שימור אנרגיה שאומר שאנרגיה לא הולכת לאיבוד, שאנרגיה לא אובדת, אין אובדן של אנרגיה בטבע, אז אני משקיע המון אנרגיה.

חלק מהאנשים אומרים אני נתתי לו את כולי, את כולי נתתי, כל האנרגיה הקטקטית הזאת מושקעת באדם אחד ויום בהיר אחד האדם הזה איננו כאן כי הוא נפטר.בין כי הוא פשוט החליט ללכת ובין כי המערכת נגמרה. מה קורה לאנרגיה הזאת הרי אנרגיה לא הולכת לאיבוד, מה עושים עם כל האנרגיה הזאת שנשארה בלתי מנוצלת, איפה אני משקיע את האנרגיה הזאת, כרגע מה אני עושה איתה. אז חלק מהאנשים שלא יודעים לעשות עבודה נכונה של האנרגיה מחליפים חומוס בטחינה. הם חייבים להשקיע את האנרגיה הזאת שנשארת שם פוטנציאלית והיא חייבת לקבל תהליך של פרוק אנרגטי, אז מוצאים פרטנר אחר כדי להשקיע את זה בו.
זה שוב כמובן לא בחירה של אדם אחר אלא מה זה? זה הצורך לעשות משהו עם האנרגיה הזאת ולמצוא את האובייקט החדש שעליו זה יושקע, וזה כמובן עוד פעם משהו שהוא לא נכון. כי אם אדם יודע לתעל את האנרגיה שלו נכון אז האנרגיה הקטקטית הזאת עוברת כרגע תהליך שנקרא "קטרזיס" וזו הסיבה שאנחנו מדברים על תהליכי פרידה שיש בהם אבל, בכל פרידה יש אבל, בכל פרידה יש מוות, לא סתם הצרפתים קוראים לזה גרושין מוות קטן .

לכל פרידה יש בה אובדן, זה לא משנה אם זה פרידה ממערכת יחסים, זה לא משנה אם זה פרידה מחלום שהיה לי, מפנטזיה שהיתה על מה הייתי רוצה שיהיה, זה לא משנה אם זה פרידה מתרבות, זה לא משנה אם זה פרידה מתהליך, בכל פרידה יש תהליך אבל, רוב האנשים מקשרים אבל אך ורק לתהליך של מוות פיזי. שאדם נפטר או נהרג, מה שהם לא מזהים, שיש תהליך של אבל בכל תהליך של אובדן שקורה.

אם אתם לא יכולים לעולם לקבל מישהו כמו שהוא ולהיפגש איתו במפגש דיאלוגי אמיתי, אם אתם לא מוכנים להתאבל על הפנטזיה שיש לכל אחד מכם על איך הייתם רוצים שהוא יהיה, ברגע שאנו נשארים תקועים בפנטזיה, אין קבלה שם. אין יכולת לפגוש את האדם נקי, כי כמו שהראתי לכם אנו לא פוגשים את האדם, אנו פוגשים את הפנטזיה שלנו על האדם, אז פרידה מהפנטזיה ואבל על הפנטזיה זהו תהליך תרפויטי של קבלה של האדם את האדם האחר.

עכשיו אתם מבינים איך מפגשים ופרידות קשורים ביחד, אי אפשר להיפגש באמת אם אתה לא נפרד באמת ואי אפשר להיפרד באמת אם אתה לא נפגש באמת, כי בשביל לפגוש אדם נקי צריך באמת להתאבל. רק כשהייתי מוכן לעשות את זה , לקח לי הרבה זמן להתאבל על הפנטזיה של איך הייתי רוצה את אבא שלי, יכולתי לבוא אליו ממקום נקי בלי לשפוט אותו, הלי לבקר אותו ,בלי לריב איתו ובלי להתכסח איתו, להגיד אתה זה אתה ואני זה אני, לא סתם פרי. פרלס בתפילת הגשטאלט שלו אומר "I DO MY THING AND YOU DO YOUR THINK I AM NOT IN THIS WORLD TO LIVE UP TO YOUR EXPECTATIONS AND YOU ARE NOT IN THIS WORLD TO LIVE UP TO MINE YOU ARE YOU AND I AM I IF WE NEED EHCE OTHER ITS NICE IF NOT NOT היכולת להתאבל על פנטזיה כל כך באה בשיר יפהפה של יהודית אמיר " או רומאו זו הייתה פנטזיה נהדרת היום אני אחרת בוגרת".

התהליך הזה זה תהליך של עיבוד, אבל ואובדן מאוד חשוב שכל אחד מאיתנו צריך לדעת לעשות אותו אם הוא רוצה לסגור תהליך, אם הוא רוצה ללכת הלאה ותהליך של אבל ואובדן , זה לא תהליך שכלי, זהו תהליך רגשי, זהו תהליך שאין עליו קיצורי דרך, אין עליו הנחות, אי אפשר לדלג שלבים, אי אפשר לחסוך אותם כי האנרגיה הזאת הקטקטית חייבת להשתחרר הצורה איטית היא לא משתחררת בבת אחת. 

תדמיינו את זה כמו לשניצל, תנסו לראות אם אפשר להכניס שניצל ככה לתוך הפה, ככה כולו מה יקרה, אתם תחנקו כי בית הבליעה לא יכול להכיל את כל השניצל הזה, מה צריך לעשות, לקחת סכין ומזלג לחתוך לחתיכות ולעכל אותו לאט לאט, רק אז בית הבליעה יכול להכיל את זה.

בדיוק על אותה מטאפורה כן גן תהליך האובדן והעיבוד. האובדן שלנו הוא עובד בחתיכות חתיכות ולאט לאט אי אפשר בבת אחת לעכל את כל התהליך הזה ואת כל האנרגיה הזאת, לכן היא עוברת שלבים, מי שלימד אותנו את השלבים העיקריים, זו אחת מחוקרות האובדן הגדולות ביותר בעולם "אליזבת קובלרוס" היא אמרה לנו ולימדה את כולנו שבכל תהליך אבל יש חמישה שלבים, אין קיצורי דרך, אין הנחות, כולנו עוברים אותם, אנחנו בהתחלה באיזה שהוא שלב של שוק, באיזה שהוא שלב של חוסר יכולת לקבל את זה שזה קורה, באיזה שהוא שלב של לומר זה לא קורה לי זה קורה למישהו אחר, זה סרט לא שלי, זה סרט על מישהו אחר, זהו שלב של אני לא מסוגל להכיל את זה, זהו מנגנון הכחשה מאוד ברור שהוא הכרחי ולאחר מכו בא שלב של כעס גדול. כעס הוא חלק בריא מאוד במערכת היכולת להיפרד. מי שלא מאפשר לעצמו לתת לכעס הזה מקום כי הוא פוחד מהכעס של עצמו הוא חונק את זה, מכניס את זה פנימה, לא נותן לזה את הלגיטימציה של זה, הוא בעצם חונק את כל התהליך האנרגטי שהוא צריך לעבור ולכן הוא לא מסיים את התהליך הזה ונשאר תקוע שם.

אני יכול להשתמש בדוגמא אחת כזאת, כשאנחנו לא נותנים לעצמנו אפשרות להביע את הכעס כי כעס זה רגש שאין עליו הגיון, כמעט שאין עליו הגיון, אני יכול למצוא את עצמי כועס פתאום על אדם שנפטר, מת ומישהו מהצד יאמר תגיד לי אתה השתגעת?, מה אתה כועס, מה זה תלוי בו? זה לא חשוב ואני יכול למצוא את עצמי כועס על מצב שבו בן זוג שלי או חבר שלי עבר לעיר אחרת קורה? קורה, ואני מוצא את עצמי פתאום כועס ואני אומר איך הוא עשה לי את זה, איך הוא נטש אותי, איך הוא השאיר אותי פה ככה לבד. מחשבות שאם ההגיון היה מנסה להבין אותם הייתם אומרים הרי זה לא הגיוני, מה הוא נטש? הוא לקח?, זה לא משנה חבריה, המחשבות האלה שעוברות בתוכנו לגבי תהליך האובדן והאבל, המחשבות שאנחנו בפרוש מרגישים נטושים ובפרוש מרגישים ונשארים לבד, מרגישים שאנחנו איבדנו לחלוטין את עצמנו בלי קשר לזה אם זה הגיוני או לא.

כעס הוא חלק מאוד חשוב בשלב העברה של האבל, בשלב שלאחר מכן זה שלב שאנחנו קוראים לו שלב המיקוח, שלב המיקוח זה שלב שבו אני עושה עם עצמי איזה שהוא תהליך ואני אומר אם אבל אני ישתנה ואם את תשתני אז נוכל לחזור ביחד? אם תבטיחי לי שאת ככה אז זה בסדר, אז אני יהיה ככה, זה שלב המיקוח הזה, זה שלב החוסר הנכונות להשלים שזה נגמר וברגע שזה לא עוזר, שלב הכעס עדיין שלב אקטיבי שבו אני מפעיל המון אנרגיה, כי קשה מבפנים להשלים עם זה שזה איננו וכעס זו אנרגיה שאומרת אולי אם אני אכעס מספיק זה לא ייגמר, וכמובן יש לזה את התהליך שלו ומגיע השלב הבא של עצב ודיכאון מאוד קשים. אדם לאט לאט משלים עם העובדה שמה שהיה איננו, יותר שהמערכת שהייתה כבר איננה יותר, שהאבר הזה בגוף שתיפקד כבר לא מתפקד יותר. 

למי שיש פה הורים מבוגרים זה כל כך חשוב, שאתם רואים שההורים המבוגרים שלכם נכנסים למצב של עצב מאוד קשה והם נעשים מאוד מאוד לא פשוטים, זה לא סתם. ברמה לא מודעת, אם תשאלו אותם הם יגידו לכם שהמוח יישאר צלול הכל אני מוכן רק שהמוח יישאר צלול כי יש תהליך של אובדן ואבל על תפקוד פיסיולוגי וביולוגי שאיננו יותר.

אני כבר לא באותו מרץ שהייתי בגיל 20, אני כבר לא עם אותה ראיה, אני כבר לא עם אותה יכולת של כושר גופני, אני מתעייף כבר מהר, המוח כבר לא זוכר את מה שהוא זכר קודם לכן.

יש בפרוש תהליך של אובדן ואז עם כל התהליכים האלה אני מגיע לשלב שבו בעצב ובכאב מאוד גדול ואם התהליך הזה עובר כמו שצריך אז מגיע שלב של ריאורגניזציה, שלב של איזה שהוא ארגון מחדש, אם אתם תוכלו להסתכל על זה אתם תראו שבעצם אנו עוברים שלבי פרידה, אבל ואובדן.

בכל שינוי בשלב בחיים שלנו אתם מכירים את זה היטב, לחלק מכם ביום שבו אמא שולחת את הילד שלה לכתה א' אתם רואים את הילד הזה שכן אתמול החזקתי אותו ככה, לוקח את תיק בית הספר שלו ואומר ביי אמא ופתאום הדמעות זולגות ואחר כך זה מקבל את אותו התהליך כשמלווים את אותו הילד ללשכת הגיוס, הוא לוקח את הקידבק שלו ואומר ביי ואחר כך כשהוא אומר אני מתחתן וואו עכשיו אם זה האמא והבן אומר שהוא מתחתן, בדיקת כלות, נראה מי יכולה לעמוד בקריטריונים הבלתי אפשריים של הכלה האופטימלית שהבן שלי ראוי לה ואני צריך לוותר, אני צריך לשחרר, אני צריך לבוא ולהגיד "מיי טייר קינד
שרק אתמול חיתלתי אותו, הולך ניפרד ממני ואתם תראו אנשים שנכנסים לקטע אמיתי של אובדן ואבל שזה נכון בכל פרידה משלב אחד ומעבר לשלב אחר. זה לא רק שינויים בחיים של מי שסובב אותנו, זה בעצם רפלקסציה של השינוי שלנו.
כשאני שולח את הילדים שלי לצבא זה אומר שאני כבר קצת גדול ואז כאשר אנחנו מבינים את התהליך הזה שפרידה יש בה תהליך אנרגטי ואי אפשר לקצר אותו, אי אפשר לעשות עליו קיצורי דרך, הוא חייב לעבור את כל השלבים. זה אומר חבריה, אל תנסו לקצר את התהליך גם כשהוא כואב, הכאב הזה יש לו מטרה, התהליך האנרגטי הזה יש לו ערך, אל תנסו לברוח מלפגוש את הכאב על ידי זה שאתם נכנסים ישר למשהו אחר, כי זה הפטנט איך לא לפגוש את התהליך עד הסוף, זה קורה מאוד לאנשים שנמצאים כמו שאני קורא "משפחת בריידי" ,אלה אנשים שבאים כל אחד עם המשפחה שלו, נפגשים עם מישהו אחר מהמשפחה שלו ומתחתנים, יוצרים משפחה מורכבת עם כמה נפשות ומנסים לבנות ביחד את המשפחה החדשה שאף אחד מהם עדיין לא עשה את תהליך הפרידה מהמשפחה הקודמת ואז הוא מחפש את מה שאין באישתו הקודמת והיא מחפשת את מה שאין בבעלה הקודם.

שוב אנחנו חוזרים לאותה טעות, זה איננו מפגש נכון, אם נפרדים ממערכת יחסים, אם מערכת היחסים הסתיימה, זו הזדמנות בשביל כל אחד מכם ללמוד ולהכיר את הלבד שבו.
אדם לא באמת יכול להיות ביחד עם מישהו אם הוא לא יודע קודם כל להיות לבד עם עצמו.
רק היכולת של האדם להיות לבד עם עצמו מבלי לברוח, אנשים שגומרים מערכת יחסים הדרך שלהם לברוח שבזק חוגג כל היום על הטלפונים, חייבים לדבר כל הזמן העיקר לא להיות עם עצמם לבד. רק היכולת של האדם להיות בלבד הזה מאפשר לעצמו את התקופה הזאת שאין עליה קיצורי דרך.

כדי להשלים מעגל בצורה בריאה ונכונה, כדי להכין את האדם לקראת מערכת יחסים אחרת שבה הוא בא ממקום נקי, שבה הוא בא ממקום שלא עסוק בלהשוות ובא ממקום פתוח שללהכיל אותך או אותך מבלי שאני צריך לגרור איתי ספיחים, זוהי בחירה אמיתית, זוהי מערכת של מפגש נקי ושלם, ולכן מי שמתנסה תהליך כלשהו בין אם זה פרידה מפנטזיה, בין אם זה פרידה מתרבות, בין אם זה פרידה ממערכת יחסים , אל תמהרו, אל תנסו לעשות ניתוחי מעקפים אל תנסו לקצר את התהליכים, כי הדרך הארוכה ביותר מתגלית כדרך הקצרה ביותר, והדרך הקצרה ביותר מתגלית כדרך הארוכה ביותר שמשאירה אותנו מאוד לא בריאים שם, מפגש בריא מפגש של דיאלוג, מפגש בריא מפגש של שני אטומים נקיים שיוצרים מולקולה מבלי הצורך להשלים את המולקולה לאטום האחר.

אני מבקש מכולם לעצום כרגע את העיניים, להישען אחורה על הכיסאות שלכם, אני רוצה לקחת את כולכם למסע קצר לתוך תסריט חייכם, מסע שיאפשר לכל אחד מכם להסתכל על האנשים המשמעותיים בחייו, על אנשים שאיתם הוא נמצא כרגע במערכת יחסים, על אנשים שמערכת היחסים איתם הסתיימה, על אנשים שאיתם הוא כרגע הוא נמצא ברצון לקשר ואולי קצת פוחד, בואו נלך כולנו בתוך מערכת היחסים הזאת, בואו נלך בתוך תסריט החיים הזה.

הסתכלו כרגע על האנשים המשמעותיים בחייכם, אולי זו בת הזוג שלכם, אולי זה בן הזוג שלכם, אולי זה הילד שלכם, אולי זו הילדה שלכם, אולי זה החבר או החברה שלכם, אולי אילו ההורים שלכם, כאשר אתם מסתכלים בעיניים עצומות על אותם אנשים אשר מקיפים את חייכם, אנשים שאתם יכולים לומר לעצמכם שהם אנשים משמעותיים ביותר בחייכם ותוך כדי ההסתכלות ראו את כמויות הביקורת והשיפוט, ראו את כמויות הכעס או האכזבה המציפים אתכם כאשר אתם חושבים על אותו אדם ושאלו את עצמכם האם באמת אני אוהב את אותו אדם, האם באמת אני מקבל את אותו האדם כמו שהוא, האם באמת אני מוכן לקחת את אותה ישות, את האדם השני ולקבל אותה על כל השוני שבה. לא להכריז כפחות או יותר טוב, לא להכריז על צודק יותר או פחות, אלא פשוט לקבל את האדם השני כמו שהוא.

כשאנחנו מדמיינים לעצמנו מפגש אמיתי עם שני אנשים, שאלו את עצמכם האם אני באמת פוגש את האדם הזה, האם אני באמת יכול לעזוב רגע את הציפיות והביקורתיות והשיפוטיות שלי ולהיכנס לנעליו של האדם השני ולנסות לראות מאיפה הוא פועל, מאיפה הוא מגיע, מה הרגשות שמפעילים אותו, מה המחשבות שמפעילות אותו, האם באמת אני יודע לוותר על מערכת השיפוט והצדק שלי , להיות עם אותו אדם ממקום נקי.
קחו לעצמכם הזדמנות להסתכל על אדם אחד כזה כרגע שמאוד משמעותי לכם והסתכלו על מערכת השיפוט והביקורת שאתם מפעילים כלפיו, הסתכלו כמה פעמים אתם אומרים לעצמכם את המשפט למה הוא לא כמו, הלוואי והוא היה אחרת, למה הוא לא יכול להתנהג כפי שאני רוצה, כל כך הרבה משפטים של מערכת ציפיות וביקורת בלתי פוסקות כלפי אותו אדם. עיצרו רגע והסתכלו מה התוצאה של הביקורת הזאת, למה הגעתם עם אותו אדם, האם באמת הגעתם לאותו אדם שהוא מוכן לנהל איתכם דיאלוג, האם באמת הגעתם למצב שהאדם מוכן להיות שם במערכת תקשורת מבוקר, שהוא מרגיש שכועסים עליו היום, האדם הזה כל כך מתגונן ומתקיף בחזרה , אז תנו לעצמכם את ההזדמנות לתת לעצמכם תשובה, אני לא נמצא באמת עם אותו אדם, אני בעצם נמצא עם הפנטזיה שלי, אני נמצא עם הביקורתיות שלי כמו שהייתי רוצה שהוא יהיה, אני לא נמצא באמת עם אותו אדם מכיוון שהמערכות הביקורתיות והשיפוטיות של כולנו נובעת ממערכת הציפיות שיש לכל אחד מאיתנו.

לגבי ההתנהגויות, המחשבות והרגשות של האדם האחר, אין אפשרות לקבל את האדם כמו שהוא במקום שהוא נמצא ולהיפגש איתו באמת ממקום נקי, כל עוד מערכת הציפיות והביקורת מנהלת את חיינו. לכולנו יש מערכת ציפיות, לכולנו יש רצונות, לכולנו יש שאיפות זה לגיטימי כמובן שיש לי באופן טבעי מערכת רצונות, מערכת שאיפות מבת הזוג שלי, מערכת ציפיות מבת הזוג שלי, אבל כמה גדול הוא ההבדל כאשר אני מתרגם את מערכת הציפיות שלי לתביעות ודרישות.

יש הבדל גדול אם אני אומר הייתי מאוד שמח אם היית מצטרפת אלי מאשר את חייבת ואם לא אז כמה פעמים מצאתם את עצמכם מסתכלים, חושבים ורוצים מבן הזוג שלכם, מהילדים שלכם או מכל אדם אחר ומפעילים את המשפט כדי שאני יהיה מרוצה אתה חייב, צריך ומוכרח. כל פעם ששלושת המשפטים האלה מופיעים, דעו לכם שאתם לא נמצאים באמת עם אותו אדם, אלא אתם נמצאים עם מערכת הציפיות והביקורתיות שלכם ולכן אין פלא הוא ואך טבעי הוא הדבר שהפרטנר שנמצא מהצד השני מתגונן, מתקיף או פשוט מנתק מגע ואתם מוצאים את עצמכם מתוסכלים למה איך פתאום נוצר הקצר, איך פתאום נוצר הנתק הזה בתקשורת, איך פתאום אין רצון למפגש, איך פתאום אין רצון לדיאלוג.

בואו נסתכל על אותם אנשים בחיים שלנו שכל כך רצינו מפגש אתם ממקום נקי, שכל כך רצינו שהם יהיו אתנו, במפגש של שני אנשים נדמיין לעצמנו כרגע שאנחנו לוקחים את כל הביקורתיות ואת כל השיפוטיות הזאת ומכניסים אותה לשקית וסוגרים את השקית עם פקק ואת השקית עם הפקק לתוף בקבוק ושולחים אותו מעל גלי הים ונפרדים ממנו באמת. בבקבוק הזה נמצאים כל תהליכי הפרידה מהפנטזיה , להיפרד מפנטזיה הן פרושה לא להמשיך לשאוף, לחלום, לרצות שדברים יהיו אחרת, אבל בצורה ריאלית יותר ובצורה משמעותית יותר.

יש הבדל גדול בין שאיפה ריאלית, לרצון ריאלי לבין הפיכתו של הרצון לתביעה, לדרשנות, לאיום. כך כאשר אתם ואני מוכנים לאפשר לתובענות הזאת, לדרשנות הזאת, לביקורתיות הזאת להיכנס לתוך הבקבוק עם הפקק ולוותר עליה, להתאבל אבל אמיתי על חלום שרצינו שיהיה ואיננו כי יכול להיות שהאדם השני פשוט לא נמצא שם, הוא לא מסוגל לתת לכם את מה שאתם רוצים וכשאני אומר את המשפט הזה אני אומר אותו שוב, הסתכלו על האדם העיניים עצומות המשמעותי לכם בחיים ושאלו את עצמכם, הוא מסוגל לתת לי מה שאני רוצה ממנו? האם הוא מסוגל לספק חלק מהציפיות שלי ממנו? האם הוא יכול מהתרבות שהוא בא והאישיות שלו מעצם העובדה שהוא שונה ממני האם הוא יכול לעמוד במערכת הציפיות שלי ממנו? או אז אולי תגלו שמערכת הציפיות שלכם היא כזאת שהאדם השני לא יכול כי הוא בא ממקום אחר, כי הוא בא מתרבות אחרת, כי הוא בא ממבנה אישיות אחר ובואו יחד איתי כרגע, קחו את הביקורת הזאת והכניסו אותה שוב לתוך בקבוק נוסף ותרשו לעצמכם לפגוש את האדם ממקום נקי, ממקום ששום מערכת לא עומדת בהם, אז ורק אז יכול להתרחש מפגש אמיתי בין שני אנשים.

אם נפרדתם ממערכת יחסים , אם סגרתם מערכת יחסים שאלו את עצמכם כרגע, האם אתם מאפשרים לעצמכם לקחת את כל הזמן שאתם זקוקים לו ללבד שלכם, האם אתם מאפשרים לעצמכם בלבד הזה להשלים את עצמכם, או שמא אתם קופצים מהר מדי למערכת יחסים חדשה כדי למנוע מעצמכם לכאוב את הכאב על אובדן ואבל ממערכת שהסתיימה, האם אתם עושים ניתוחי מעקפים כדי לא להתמודד אתו? האם זו הדרך שלכם על ידי זה שמיד אתם יוצרים מערכת יחסים אחרת, אנא זכרו זה איננו מפגש אמיתי, ככה אתם בעצם לא פוגשים את האדם השני אלא אתם נמצאים המערכת יחסים רק כדי לא לכאוב את הכאב שלכם, אתם נמצאים במפגש עם האדם השני במטרה כדי לא לאפשר לעצמכם לגעת באותו תהליך של אבל, שהוא כל כך חשוב, שהוא כל כך הכרחי כדי להשלים את האטום שלכם לקראת פוטנציאל, לקראת פגישה עם אטום אחר, כדי ליצור מולקולה משותפת. אם אתם מוצאים את עצמכם בנישואים שניים שאלו את עצמכם האם באמת נפרדתי מהמשפחה הראשונית שלי, האם באמת סגרתי מעגל שם או שמא אני עדיין עסוק בלהשוות את מה שקורה כרגע עם הפרטנר שלי שהיה עם הפרטנר הקודם, האם אני עסוק בלרצות שמה שיהיה פה יהיה גם שם, שמה שהיה שם יהיה גם פה או ההפך שמה שהיה שם לא יהיה פה.

מה מניע אותי, האם אני באמת נמצא בכאן ובעכשיו או מה שמפעיל אותי זה בהשוואה של מה שהיה, אם אתם מוצאים את עצמכם משווים כל הזמן את הפרטנר החדש שלכם לפרטנר הקודם, דעו לכם שאתם לא נמצאים באמת נקי בתוך המערכת, אלא אתם מביאים אתכם את כל התהליך לתוך המערכת החדשה.

בדקו אם אתם מאפשרים לעצמכם להיות שם באמת ולאותם אנשים שכל כך חשובים לכם לבנות קשר ממקום בריא, דעו אפשר להיות מוקף באנשים ולהרגיש בודד, אפשר להיות לבד לחלוטין ולא להרגיש בודד אפילו רגע אחד, כי קודם כל אתם יודעים להיות עם עצמכם, הביחד האמיתי במפגש בין שני אנשים נובע מהיכולת להיות לבד ולהיפרד באמת ממערכת יחסים קודמת כדי לאפשר את זמן האינקובציה, כדי לאפשר את זמן ההתארגנות הפנימית, כי כמו שאמרנו אינטראקציה בין שני אנשים היא אינטראקציה של מאתיים אחוז, מאה אחוז שלו ומאה אחוז שלך,
שאלו את עצמכם האם באמת אני נמצא באינטראקציה של מאתיים אחוז, האם באמת אני שומר על המאה אחוז שלי ומכבד את המאה אחוז שלו, אם כן אתם באינטראקציה משלימה, אינטראקציה שלמה, אם אתם באינטראקציה שאתם מצפים מהאדם השני להשלים חלקים בתוככם, דעו לכם שאין זו אינטראקציה, דעו לכם שזהו לא מפגש של דיאלוג אלא מפגש של צורך.

כדי לבנות דיאלוג אמיתי, כדי ליצור מפגש אמיתי בין שני אנשים יש צורך לבוא ממקום מלא ולא ממקום של חסר, לבוא ממקום שהאדם בנה את עצמו או אז הוא יכול לפגוש אדם ממקום באמת ואז כשאתם מסתכלים על אותם אנשים משמעותיים תנו לעצמכם הזדמנות לפגוש אותם, תנו לעצמכם הזדמנות כרגע לדמיין כיצד מחסום הביקורת והשיפוטיות יוצא הצידה ואתם מוכנים להיכנס לנעליו של הצד השני ופשוט לפגוש אותו ממקום נקי, תנו לעצמכם הזדמנות להכשיר את עצמכם למפגש פוטנציאלי ואם כרגע אתם בתקופה של אבל על מערכת יחסים שהסתיימה אנא תאפשרו לעצמכם את הזמן הזה, קחו לעצמכם את כל הזמן שצריך, זהו זמן חשוב של להיות עם עצמכם, להכיר את התכונות שלכם כדי לצאת מחדש לעולם אחר, למפגש אחר בשל יותר, עמוק יותר, בריא יותר.

פרידה אמיתית מאדם יכולה להיות כשאדם מאפשר לעצמו לעבור את כל השלבים של כעס, של עצב, של ראורגניזציה. דרך השלבים הללו אדם עובר את כל תהליכי הפרידה החשובים לו וזו הזדמנות לשאול את עצמכם האם אתם באמת אפשרתם לעצמכם לעבור את כל השלבים הללו, האם אפשרתם לעצמכם לעבור דרך הכאב, דרך הכעס ולא קיצרתם תהליכים ולא ניסיתם לחסוך ולא ניסיתם לעקוף, אלא באמת לעבור דרך כל השלבים כדי שבסופו של דבר להתארגן, להשלים את המעגל, כדי להיות מוכנים לקשר שבא ממקום אמיתי, למפגש שבא ממקום נקי, טהור ובריא כפי שמפגש בין שני אנשים צריך להיות.

אנא קחו לעצמכם את ההזדמנות להתחבר לאותם מקומות שבהם אתם פוגשים אנשים ממקום נקי ואתם פוגשים את האדם כמו שהוא, זה מצה שאתם יכולים לבוא ולהגיד לעצמכם אני לא זקוק ממנו לשום דבר, אני לא צריך ממנו כלום, אני לא רוצה שיספק לי איזה שהוא צורך, אני פשוט רוצה להיות אתו נטו, זהו מפגש אמיתי עם אדם ואם יש לכם מפגש כזה שימרו עליו מחיר, זהו מפגש מאוד חשוב ונקי, אם יש אדם שחשוב לו ליצור קשר כזה קחו את ההזדמנות
להיפרד מהביקורת ולהיפרד מהשיפוט, להשאיר חלום ורצון אבל לעולם לא לתרגם את זה
לתובענות ודרשנות ושטלתנות שכן כל אדם יש לו את האטום שלו ורק אטום מלא פוגש אטום מלא אחר, ליצירת מולקולה חדשה. אנא פיתחו עיניים מולקולהחדשה, קשר חדש, מפגש בין שני אנשים.