חשיבותו של אימון לפיתוח כישורים רגשיים וחברתיים

כישורים רגשיים וחברתיים לקויים עלולים לגרום לבעיות חמורות. ממצאים ממחקרים שונים בבני נוער מצביעים על-כך, שפיתוח הכישורים הרגשיים יכול לסייע בצמצומן של  תופעות האופייניות לגיל הנעורים, כמו:

• דיכאון.
• הנטייה להפרעות אכילה.
•  דחייה חברתית העלולה להביא להידחקות לשוליים, ובסופו של דבר אף לנזק רגשי ולפיגור חברתי.
• מניעת הדחף לצרוך סמים או אלכוהול.
• נטייה לאגרסיביות כדרך לפתרון עימותים.
• הפיכה לקורבן התעללות מינית.

פיתוח הכישורים הרגשיים והחברתיים אצל בני נוער עשוי לשמש כתוכנית מניעה מחד, ולשפר מאד את יכולת ההתמודדות שלהם עם קשיי החיים, מאידך.

יותר ויותר ילדים ומתבגרים נוטים לפתח דיכאון ברמות שונות. כיום ניתן להצביע על ירידה בגיל חוויית הדיכאון הראשונה, אפילו עד גיל הילדות, כתופעה כלל-עולמית. חלק מן הנטייה לדיכאון מקורה בגנטיקה, אך חלק ניכר מגורמי הדיכאון שמפתחים מתבגרים, נובע מגירעונות בכישורים רגשיים. רבים מבין מתבגרים אלה סובלים מקושי ביצירת יחסים בין-אישיים, הבא לידי ביטוי הן ביחסיהם עם הוריהם והן ביחסיהם עם בני גילם. גורם נוסף קשור להרגלי חשיבה פסימיים, והנטייה לפרש כל כישלון שלהם כנובע מפגם אישי ובעל התפשטות רוחבית לכל תחום אחר בחייהם.

מחקרים מראים, כי כאשר מלמדים ילדים דרכים פרודוקטיביות יותר להתבוננות בקשיים שלהם, הסיכון לדיכאון יורד באחוזים ניכרים.

פעילויות שכאלה כוללות:

•  פיתוח המיומנות ליצירת קשרי ידידות.
• השתלבות בפעילויות חברתיות הנעימות להם.
• טיפול אפקטיבי במחלוקות.
• חשיבה לפני פעולה.
•  קריאת תיגר על האמונות הפסימיסטיות הקשורות בדיכאון- טיפוח חשיבה אופטימית ומודעות ליכולתם לשנות את אופן הרגשתם באמצעות הרחבת והגמשת אופן החשיבה שלהם.

אימון למיומנויות אלה מחזיר למתבגר את התחושה כי "ההגה" לניתוב חייו נמצא בידיים שלו- אין הוא נתון בתוך מהלך חיים דטרמיניסטי החורץ את גורלו, אלא הוא עצמו יכול לנהל את חייו ואת תחושותיו ולנתבם אל אפיקים הרצויים לו. הפסיכולוג ד"ר מרטין זליגמן טוען כי לימוד כישורים רגשיים בתקופת ההתבגרות  יכולה להועיל, בבחינת "חיסון פסיכולוגי" לחיים, מאחר והמתבגרים מתרגלים לעשות שימוש בכישורים הרגשיים שרכשו גם בחיי היומיום שלהם, במהלך השנים הבאות.

דוגמאות לתועלת שבלימוד כישורים רגשיים וחברתיים

המודעות לרגשות היא כשירות רגשית בסיסית, הנחוצה לשם פיתוח יכולת השליטה העצמית ברגשות וניהולם.  ההכרה כי "מה שאני חש הוא זעם/ חרדה/ בושה" מציעה רמה גבוהה יותר של חופש- לא רק את האפשרות שלא לפעול על-סמך הרגש, אלא גם את האפשרות לפעול כדי להשתחרר מן ההרגשה עצמה. חשיבות רבה נודעת גם ליכולת לקשר שֵם עם הרגשה ועם הבעת פנים התואמת אותה. יכולת זו מסייעת לפתח אמפתיה ואף משמשת כאמצעי חשוב למניעת עימותים מיותרים, על רקע פרשנות מוטעית של הבעות פנים (לדוגמא: בריון שהרביץ לילד אחר רק משום שפירש את הבעת פניו כזלזול ולעג כלפיו).

ניתן לסייע לילדים ומתבגרים לשלוט בנטייה האנטי-חברתית שלהם ליישוב  מחלוקות  באמצעות זעם, עוינות ותוקפנות כלפי ה"יריב", ולנתב אותם לדרך של פתרון מחלוקות בדרכי שלום. המתבגרים לומדים לאמץ פרספקטיבה של מתבגרים אחרים לסיטואציות הנדמות בעיניהם כתוקפניות.  הם לומדים להתבונן בסיטואציות שונות מכמה נקודות מבט, מבלי להתקבע על פרשנות מסוימת (הנובעת לעתים מעיוות קוגניטיבי).

פיתוח המודעות העצמית לביטויי הגוף ולתחושות, הנלווים להתעוררותו של הרגש, גם הם כלי חשוב לניהול הרגש ולניתובו לאפיקים רצויים; אדם המכיר בסימנים הגופניים המבשרים התעוררות של זעם, יוכל להקדים ולזהות את תחושת הזעם המתקרבת ובאה, לעצור את התעצמות הרגש ולנהל אותו (באמצעות כלים קוגניטיביים נלמדים), זאת במקום שיתפרץ באופן חסר שליטה ואימפולסיבי. גם אימון לדעתנות (אסרטיביות) והאזנה אקטיבית- כדרכים חלופיות לתוקפנות או פאסיביות- הופך אותן לדרכי תגובה מוכרות בזמן אמת, כאשר עימותים מתעוררים.

מחקרים מלמדים כי גם הפרעות אכילה, דחף להתמכרות לסמים ואלכוהול ודחייה חברתית מקורם, בין היתר, בגירעונות בכישורים הרגשיים. נמצא כי אימון להקניית כישורים רגשיים מסייע במידה ניכרת לצמצומן של התופעות הללו. נמצא גם כי כישורים רגשיים וחברתיים מקטינים את סיכוייו של הילד/ המתבגר להפוך לקורבן של התעללות מינית; הסיכויים לכך שידרוש כי יניחו לו, שיצעק או שייאבק, שיאיים לגלות את האמת ואף יגלה אותה בפועל, גדלים.

מחקרים מתחום הנוירולוגיה מצביעים על-כך שתקופת הילדות וההתבגרות הן חלונות הזדמנות מכריעים לעיצוב וגיבוש ההרגלים הרגשיים הבסיסיים, שיהוו את "הנהג האוטומאטי" שיכוון את מחשבותיהם, רגשותיהם והתנהגותם של ילדינו בבגרותם. אם יש "תרופה" כלשהי שאנו יכולים לתת לילדינו/ למתבגרים שלנו, כדי  לצמצם את סיכויי הידבקותם בנגעי המגפה החברתית  שתוארה לעיל, עלינו למצוא אותה בדרך שבה אנו מכינים אותם לחיים- פיתוח וטיפוח הכישורים הרגשיים והחברתיים שלהם.