הפסיקו כבר לומר לי מה לעשות! אני יודע לבד!

ב-99' שלום חנוך הוציא את 'כל אחד רוצה'. "כל אחד רוצה להיות זמר, הוא כתב אז, להיות זמר, להיות זמר. אם לא זמר – אז שחקן, אם לא שחקן אז ליצן, אם לא ליצן אז מבקר" הוא מחה אז בדרכו. והיום? היום כל אחד רוצה להיות יועץ. להיות יועץ להיות יועץ, אם לא יועץ אז מאמן, אם לא מאמן אז קאוצ'ר, אם לא קאוצ'ר אז אחד שמבין בהכל. מבין בהכל מבין בהכל…

אחד יועץ זוגי. אחר יועץ משפחתי. שלישית היא יועצת להורות. רביעית היא יועצת לדיאטה וחמישי יודע הכי טוב מה התספורת הבאה של נינט. לכל אחד יש מה לומר. אני לא בא לזלזל: רבים מהיועצים אכן למדו ייעוץ חינוכי/ עסקי / כלכלי /זוגי/ משפחתי, או אימון לאוריגמי. הם כשירים כעת לתת עצות לכל וחלקם אפילו ראויים כבר להיות כוכבי תקשורת, או לפחות להגיש איזו פינה בתוכנית הבוקר. אחרי הכל אם למדת (שלושה חודשים…), אם יש לך ניסיון, או שאתה פשוט מבין אנשים- יש לך מה לתת. בכלל אנחנו טובים בזה, בלתת עצות. לכל אחד יש מה לייעץ ומה להגיד. כל אחד מכיר אותנו הכי טוב, יודע מה טוב עבורנו, מה יקדם את העסק שלנו, מה יפריח את הזוגיות שלנו, ובאיזו דרך עלינו לדבר עם כל אחד מהילדים השונים שלנו…

כי הרי ליועץ או ליועצת יש טיפ, יש דרך, יש כיוון. הם מכירים אותנו מ-ע-ו-ל-ה. הם מכירים את בני הזוג שלנו. הם מכירים כל אחד מילדינו. ובכלל יש להם המון מה להציע.

החיים שלהם, אגב למקרה ששאלתם, דבש. אחרי הכל, מי שיש לו כל כך הרבה עצות – לבטח נוכל לומר שהזוגיות שלו,ההורות שלו, העסק שלו (זה בטוח), ובכלל החיים שלו- בשליטה. מתוקתקים חבל על הזמן. כי הרי הוא "היועץ"… הוא ה"מבין"… אז זהו שלא כל כך.

אני יכול להאמין שיש אנשים שייעוץ יעזור להם, יציל אותם, ייתן להם דרך, כיוון או שיטה. לכמה זמן זה עובד? כמה זמן זה מצליח להחזיק מעמד? הרשו לי להמר: לא הרבה.

בסופו של דבר, מי שמכיר אותנו הכי טוב זה רק אנחנו. רק אנחנו ולא אף אחד אחר יודעים מהן השיטות שעובדות עבורנו הכי טוב, איך אנחנו משיגים דברים ואיפה אנחנו מוותרים, מה מתסכל אותנו ומאידך מה מקדם אותנו.

 אממה? ראשית, אנחנו גם אלה שתוקעים את עצמנו אבל בואו נשאיר את זה רגע בצד. שנית, אם נתבונן, נראה מה מאפיין את העצות שנותנים לנו יועצים?

א. עצות שאותם הם קראו או למדו.

ב. עצות שהצליחו אצלם או אצל אחרים.

ג. עצות שאינטואיטיבית, נראים להם נכונות למקרה הספציפי.

האם זה אומר שהעצות הללו יהיו נכונות עבור כל אחד??? עבורי? האם זה אומר שהעצות האלה יעבדו עבורי תמיד? האם זה אומר שההתנהלות מול הסוכן / בריאיון בתקשורת/ מול קהל נכונה לי? האם זה אומר שאני בכלל מסוגל או רוצה ליישם את העצות הללו? האם זה אומר שאצליח להתמיד בהם?

על כל אחת מהתשובות אענה: לא ולא!

העצות האלה, בדרך כלל, הן חיצוניות לי, לא נובעות מתוכי, מהחוזקים שלי, ממה שכבר הוכח ש"עובד עבורי" ולכן הן גם  לא נינוחות עבורי. והיות שכך- אני גם לא אתמיד במשהו שלא בא לי עליו. שלא מדליק אותי.

אז איך כן אוכל לקדם את עצמי?! כי בתכל'ס אני לא מתקדם כמו שאני רוצה או מאמין!

אני לא מתקדם כצפוי בחיים האומנותיים שלי, ביצירה שלי, בהתנהלות שלי מול גורמים שונים, בזוגיות שלי (אם היא קיימת בכלל), בהורות שלי ועוד ועוד ועוד. אני אובד עצות.

ואז, כאשר המודעות שלנו והתובנות שלנו לא מצליחות לעזור, אנחנו מתחילים לחשוב שאולי…אולי אנחנו כן צריכים יועץ (אפילו לרגע)? שיפתור לנו את הפלונטר?

לדעתי, לא ולא!

אם נמצא דרכים נינוחות עבורנו. דרכים שהוכיחו את עצמן, דרכים שכבר הביאו אותנו למקומות טובים בתחומים שונים בחיינו, דרכים שמדליק אותנו לצעוד בהן, דרכים שינבעו מתוכנו – מהניסיון שלנו – מההיכרות שלנו את עצמנו- רק אז זה יעבוד ולאורך זמן.

איך עושים את זה? עלינו לבחון כל דבר בחיינו בשכל של כל דבר. על סמך מציאות ולא על סמך הדמיון ולשם כך מומלץ להשיג מאמן טוב. מאמן שהוא לא יועץ ולא נותן טיפים.

שמבין את השפה המציאותית! האונטולוגית! מאמן שעובר על ה-being ולא על ה-doing

על ההוויה ולא רק על מה לעשות…

והפעם טיפ קטן מהלימוד שלי (לא שלי J): ברגע שנקלוט שאנחנו לא מבינים ולא צריכים להבין בכל דבר.. ברגע שנקבל את עצמנו כמו שאנחנו ולא נצטרך לקבל אישור ממישהו: "וואוו כמה אתה חכם…איזו עצה מעולה נתת לי… איזו החלטה מעולה קיבלת…", ברגע שנניח לעצמנו, ולא נחפש הערכה מאנשים לעצות שלנו ובכך אישור לקיומנו, ברגע שאנחנו נהיה המאשרים ולא המאושרים- אז באמת נוכל להיות מאושרים מכל רגע בחיינו.   

עבודה נינוחה