ריצה ודרך חיים – חשיבותה של המטרה

כשכבר יש החלטה ויש מחויבות שאלה הנשאלת היא מחויבות למה?         

כאשר אנו יוצאים לריצה, לאימון, אנחנו יודעים שיהיו קשיים בדרך. יהיה חם, נהיה צמאים, יתכן ואחד השרירים יכאב פתאום או שסתם יקפוץ עלינו איזה אי חשק גדול. כשאני שואל מתאמנים מתחילים – כמה אתה הולך לרוץ? התשובה היא תמיד לא מחייבת – לא יודע, נראה, כמה שיצא, קצת וכו'. המשמעות של תשובה כזו היא – אני מפחד להתחייב למשהו כי אני באמת לא יודע כמה קשה זה יהיה לי. אז על מחויבות כבר דיברנו. אבל כדי שתהיה מחויבות צריך שתהיה גם מטרה. זה לא משנה מי אתם ובאיזה כושר אתם, כאשר יוצאים לריצה או לאימון כלשהו יש להגדיר מטרה אם במרחק או בזמן או שניהם. ללא מטרה מוגדרת אין לנו שום מחויבות לבצע משהו וכל קושי שנתקל בו יגבר עלינו כי אין לנו דרך, אין לנו בשביל מה. כמו המשפט היפה "אם אתה לא יודע לאן, שום דרך לא תיקח אותך לשם..".

כשאני יוצא לריצה ללא מטרה, תמיד יהיו קשיים ונסיבות שיכריזו על סיום הריצה בשלב מסוים וחזרה הביתה. שלב זה לא יהיה בדיוק המקום שאליו רציתי להגיע ולא יהיה רמת האימון שהייתי מגדיר מראש לו הייתי עושה זאת. הנסיבות תמיד חזקות מאיתנו, ולחיים יש תמיד כוח משלהם להוביל אותנו בדרכים שלא אנחנו בחרנו ללכת בהם. אם ניתן לנסיבות לנהל את חיינו, נהיה כמו סירה מטלטלת בים ללא משוטים, ללא יכולת שליטה, ללא כוונה וללא מטרה. כמו עלה נידף ברוח.

 אנחנו חייבים להגדיר מטרות לעצמינו. כשיש לנו מטרה, ולו הקטנה ביותר, יש לנו מצפן, יש לנו למה להתכוונן, יש לנו אמת מידה שאומרת לנו האם אנחנו בכיוון או שאנחנו לא עומדים במילה שלנו. אין שום דבר קדוש במטרות או ביעדים כאלו ואחרים, אלא שללא מטרות לא נוכל להתמודד עם הקשיים שבדרך. וקשיים יהיו.  הקושי הגדול ביותר הוא השגרה. אנחנו חיים מיום ליום כאשר השגרה מנהלת אותנו ללא כל מטרה. "רק לגמור את היום/השבוע"  זו השאיפה של רוב בני האדם. כמו לצאת לריצה ללא מסלול וללא מטרה. ברור שנלך לאיבוד בחיים כאלו.

יש כמובן לכל אחד מטרות ברומו של עולם. מין חזון או חלום שהוא רוצה להגשים. אבל אין צורך להרחיק עד לשם. בכל יום ויום יש לנו מטרות קטנות שאנחנו רוצים להגשים. אם בכל שבוע נקבע לעצמינו מטרות אפילו רק לאותו השבוע, נוכל לעבור את השבוע בכיף ובחגיגה גדולה. מצד אחד יהיו לנו מטרות להגשים ומצד שני נוכל לחגוג את הצלחותינו בכל יום. החגיגות הקטנות האלו הם מה שידחוף אותנו הלאה והלאה למטרות יותר ויותר רחוקות.

כמו אדם המחליט להתחיל תוכנית כושר. בכל שבוע הוא מכין תוכנית כמה ומתי ירוץ השבוע. עצם העמידה ביעדי התוכנית, גם אם יעדים אלו אכן "קלים" בהתחלה, יוצרת חגיגה גדולה בליבו. חגיגה ליכולת שלו להיות מחויב. חגיגה לאינטגריטי ולעמידה ב"מילה שלו", חגיגה לאדם המנצח את השגרה. אדם שיכול לבחור, לתכנן, להתאמן ולהשיג הישגים.

נסו להכין  תוכנית יעדים קטנה לכל שבוע. ראו איך אתם מתמודדים עם היעדים במהלך השבוע ותחגגו את הצלחותיכם. יעדים שלא הצלחתם להשיג הם רק עוד יעד שעובד לשבוע הבא….

עבודה עם מאמן אישי, מאפשרת לנו ללמוד טכניקות לתוכניות פעולה. כאלו שיוכלו להוביל אותנו למטרות שלנו בחיים. מאמן ידאג למחויבות שלנו לתוכנית ויעזור לנו לעמוד בה עד להצלחתה.