מה הקשר בין אימון אישי לבין מה שדיויד בלאט עושה במכבי ת"א?

את ההשראה למאמר הנוכחי קיבלתי מ…דיויד בלאט, מאמן מכבי תל אביב. הקשבתי לו עונה לשאלת עיתונאי לאחר המשחק מול קאחה לבוראל. "איך אתה מסביר את השינוי הגדול שחל אצל ליאור אליהו בהגנה", שאל העיתונאי. "צריך פשוט ללמד אותו. אולי בעבר עסקו בלהאשים אותו", אמר בלאט.

הקשבתי נפעם. כל כך פשוט, כך כך חכם. האם יתכן שבלאט היה באחת מסדנאות המנהיגות שלי של פיתוח מנהלים ולא זכרתי?! יותר מפעם אחת תהיתי ביני לבין עצמי, מה הסיבה שקבוצת שחקנים יכולה להראות תחת מאמן מסוים כמו אוסף שחקנים מקרי, ואילו תחת מאמן אחר, כמו יחידת קומנדו מאומנת היטב.

האם דיויד בלאט יודע משהו על כדורסל שפיני גרשון או מאמנים אחרים לא? ובכן, אני מעריך שההבדל בתוצאות לא קשור ברמות ידע שונות מתחום הכדורסל, אלא בגישות שונות. מעבר לידע המקצועי ולניסיון הרב, דיויד יודע לעשות משהו שמרבית המאמנים לא יודעים לעשות. הוא יודע ללמד ולהוקיר. מכיוון שתהליכי אימון אישי כל כך פופלארים וכל כך רלוונטים, בעיקר בספורט תחרותי, אני מעריך שהוא נחשף גם לתוכן אימוני.

מרבית האנשים מאמינים ש"ביקורת בונה". שאלה לי אליכם, מה תעדיפו, שיבקרו אתכם או שילמדו אתכם? אני מעריך שתעדיפו את הלימוד. ביקורת, כמה מפתיע, לא בונה כלום. היא הורסת כל חלקה טובה. לימוד בונה. מסתבר שגם ליאור אליהו, אחד מבכירי השחקנים באירופה ושחקן N.B.A לגיטימי, הוא לא מושלם באופן מושלם.

האם היה רוצה שיעברו דרכו כאילו היה גבינה מחוררת? אני מניח שלא. האם חשוב לו לנצח? אני מניח שבהחלט. מסתבר שגם אותו יש מה ללמד ואם רק מישהו ידע להראות לו דרך איך אפשר לעשות זאת טוב יותר, אני מניח שיהיה מוכן ללמוד. וזה מה שדיויד בלאט יודע לעשות. בלאט יכול היה לנזוף, לגעור ולרדת עליו, וגם לספר לו מה הוא היה צריך לעשות אחרת, כאשר עוברים אותו כמו גבינה מחוררת. זה נקרא, חכמה בדיעבד. האם זה אפקטיבי? לא, זה דפטקיבי! האם זה בונה מוטיבציה? לא, זה מחרב אותה!

הנה דרך אפקטיבית:
ליאור, אם יש דרך עבורך לעצור את חדירת שחקני היריב, האם תהיה מוכן ללמוד?
כן
נהדר, אני מעריך את המחויבות והמוכנות שלך ללמוד. יאלה בו נלמד.

כדי שיתקיים תהליך לימוד, אני חייב שיהיה מולי תלמיד. אין דרך ללמד את מי שלא מוכן ללמוד. איך אדע שיש תלמיד? אשאל. אני תמיד שואל כדי לדעת: האם אתה מוכן ללמוד? כאשר יש מוכנות כזו, אני מוקיר. הוקרה זו היכולת לומר משהו טוב על האדם שממול בהתיחס למשהו שעשה. זה כלי פשוט, אבל כל כך עוצמתי ואפקטיבי.

אני נפעם בכל פעם מחדש עד כמה קשה לאנשים בכלל ולמנהלים בפרט להוקיר את אלו סביבם. אני נפעם בכל פעם מחדש בעוצמה החבויה בפעולה הפשוטה הזו. הוקרה היא ה"הדלק הסילוני" של המוטיבציה. למה מכבי תל אביב נראית מדהים כפי שהיא נראית? דיויד בלאט ידע לבנות אוירה של לימוד והוקרה. איך לגרום לקבוצה של אנשים לשלב ידיים למען מטרה משולבת. וכאשר זה קורה, שום דבר לא יכול לעמוד מולם. אין במכבי כוכבים, אבל יש וינרים. ויחד הם מחוללים פלאים.דיויד בלאט, מלבד היותו מאמן כדורסל מצוין, הוא יודע לקיים תהליכי אימון אישי מצוינים וזה עובד! הוא יודע ליצור הגשמה עצמית שלו, ולאפשר את זה לשחקנים שלו.