לעלות על התדר הנכון

לעלות על התדר הנכון

אחד הדברים החשובים בחיים הוא עניין הסדר. כאשר יש סדר, יש התחלה ויש מהיכן להמשיך בדברים. לאחר מכן, כאשר האדם ממוקד במטרה ולא מפוזר בדברים ונותן לעצמו להתבטא ולא נותן לכישורים שלו לישון, אז הוא מתחיל ליצור.

עניין הסדר בחיים חשוב כי כאשר האדם מסדר לעצמו את סדר יום וקובע לעצמו מה הוא יעשה ואפילו רושם דברים שהוא בטוח במיליון אחוז שהוא יזכור הוא מצליח לזכור בע"פ לעתים יותר ממה שהוא רשם. וכן, האדם במצב כזה מצליח להתמקד בדברים החשובים ומכאן לסדר עדיפויות הדרך קצרה. כי אם האדם מפוזר במיליוני מחשבות במשך היום אז הוא מאבד את הפוקוס בעיקר והוא לא מבטא את עצמו כפי שהוא באמת רוצה ואז נכנסים לתמונה כל ה"חברים" שהוא לא רוצה דהיינו, הקונפליקטים.

וכדי להיכנס למצב טוב יותר, על האדם להיות מסודר בחיים.

יתר על כן, כאשר יש סדר האדם ממוקד במטרה שלו טוב מאוד, וכאשר האדם ממוקד במטרה כראוי הוא לא "ישן" בזמן. מה כוונת הדברים? כוונת הדברים לומר, כאשר האדם ממוקד בדברים הוא מזדרז לבטא את הכישרונות שלו וההתלהבות שלו גודלת כפי שאשה חכמה אמרה לי "עם האוכל בא התיאבון" ככל שהאדם לומד יותר כך מתחשק לו יותר ללמוד. ואני מסכים עם אמירה זו.

לעומת זאת היפך הדברים כאשר האדם "ישן" בזמן כלומר, לא מתמקד בדברים לא נותן לכישרונות שלו להתבטא. נותן לזמן לברוח ומשקר לעצמו בכל מיני תירוצים ומדחיק את מטרותיו האמיתיות בחיים לקרן זווית. במצב זה, האדם נמצא במצב דעיכה.

אפשר להביא כדוגמא מעולם המתמטיקה מצבי גדילה ודעיכה כאשר האדם מתמקד הוא מתקדם בחיים לעומת זאת כאשר האדם מפוזר נוצר אצלו שלב הדעיכה והוא נמצא במצב של שקיעת הדברים ולאחר מכן הוא נשאב לקונפליקטים ההולכים ומחלישים אותו.

אפשר גם להסביר את הדברים באגדה אשר מספרת על אדם אשר הוזהר לא לישון והאדם הזה היה שוכח ולא תמיד היה נזהר והיה ישן ולכן היה נרדם במשך שנים שלמות. הדבר קורה במציאות כאשר האדם מפוזר בחייו הוא אינו רואה את מטרותיו האמיתיות ומדחיק אותם הצידה מבחינת "שינה" אבל, אותו הקול הפנימי נמצא שם להזכיר לו שלא משנה כמה הוא ינסה לברוח מעצמו הוא תמיד יצטרך להתמודד אל נוכח פני המציאות.

התחלה חדשה היא למעשה להתחיל לראות את הדברים בעין אחרת, לדוגמא, במצבים בהם האדם משדר דברים לסובבים אותו הוא יכול לעשות סלקציה מה לשדר ולמי לשדר. ואין הכוונה לא להיות אמיתי, ההיפך הוא הנכון, על האדם להיות אמיתי עם הדברים ופשוט לדעת אל מי הוא משדר ומה הוא משדר אליו. כי לעתים האדם משדר חולשה ואנשים שלידו קולטים אותה ומשתמשים בזה לרעה. ואין הכוונה חלילה, להדחקה של הדברים אלא הכוונה היא שהאדם ישים לב מה הוא משדר אם כוח או חולשה. האדם יכול לבחור מה לשדר ולמי לשדר.

הדברים גם אמורים לגבי האדם עצמו, על האדם להעריך את עצמו כפי שהוא ולהכיר את היכולות האמיתיות שלו כמה שיותר. והאדם יכול לשדר לעצמו דברים טובים, כוח ולתת לעצמו פרגון, ולחפש חברה מתאימה ולדעת לעשות סלקציה בין בני אדם מתאימים ללא מתאימים.

יש משפט יפה שאומר מה האדם יעשה ויחיה את עצמו? ימית את עצמו. כלומר, כאשר האדם "ממית" את עצמו למען מטרה מסויימת ומתאמץ בנושא מסויים עד שיוצא עשן (הערת הומור: ואז כפי שאליעד כהן אומר גם דואג לכך שהעשן לא יישאר) אז הוא מתחיל לחיות את המטרה.

הדבר מזכיר בעצם את עולם המתמטיקה כאשר יש אסימפטוטה אז יש בעצם פונקציה אינסופית שלפתע נקטעת אבל דווקא לאחר ההיקטעות שלה היא מתחילה מחדש לנצח. כך אותו הדבר האדם, כאשר משהו ישן ולא טוב נקטע, או דבר שכבר אין צורך בו מתחלף עם משהו חדש, הדבר ההוא נקטע ומת כדי שאותה הפונקציה של המחשבה תעבור לתדר חדש ואיכותי יותר.

השקפתי היא שהאדם עובר במותו שלב חדש היישות הקודמת דועכת, מתה ונקטעת אבל הפונקציה של אותה המודעות המודעת לעצמה ממשיכה הלאה, ולאחר הקיטוע, היא נולדת לתוך שלב חדש.

כך הדברים בחיי היום יום, האדם עובר כל הזמן שלבים חדשים, השלב הקודם נראה לו כבר לא מתאים והוא עובר לשלב חדש ואיכותי יותר. וכל הזמן המעבר הוא יותר מעניין מעין משחק שלבים חדשים אשר טרם הוכרו. אותה סקרנות חוזרת ומפעמת באדם שוב והוא חוזר לאותה סקרנות אבל הפעם מתוך ראייה מודעת.

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ בחינם – Yeda.EIP.co.il