האם ניתן לשנות את רמת האושר? מאמר 3 בסדרה בנושא פסיכולוגיה חיובית מדעי האושר

אחד הממצאים המרתקים ביותר עפ"י מחקר של ליבומירסקי ואחרים הוא שקיימת לכל אחד מאיתנו רמה קבועה של אושר. כלומר שמה שלא נעשה נחזור לאחר תקופה קצרה לאותה רמה של אושר שבה היינו קודם.

אחד המחקרים המפורסמים ביותר שנערכו (  Brickman) בנושא היה בקרב אנשים שזכו בלוטו לעומת אנשים אשר עברו תאונה ונותרו משותקים בפלג גופם התחתון. כמובן שהיינו מצפים שהמשותקים יהיו מאושרים פחות והמליונרים מאושרים יותר. ובכן, לאחר תקופה מסויימת נראה כי שתי הקבוצות חזרו לרמת האושר הקבועה שלהם (Diener וגם Silver), ניתן היה לצפות במליונרים אשר היו פחות מאושרים ונכים שהיו יותר מאושרים.

כיצד זה יכול להיות? הרבה מן המליונרים איבדו את כספם ונהיו מתוסכלים יותר או לחילופין הרבו דאגה בחייהם כתוצאה מתוספת של נכסים ושאיפות גבוהות יותר לעומת נכים אשר נהפכו למוכירי תודה לחיים על כך שניתנו להם החיים במתנה ולפתע קיבלו החיים עבורם משמעות הרבה יותר גדולה ממה שהיו בעבר.

כמובן שאם אשאל אתכם מה הייתם מעדיפים, לעבור תאונה או לזכות במליון דולר? אין לי ספק מה היתה התשובה של כל אחד מכם.

אז מה יכול להיות כאן הענין?

ישנם כאן 3 תופעות:

1. הטיית האופטימיות (Taylor&Brown ), אנשים מצפים בדרך כלל שחייהם יהיו טובים יותר מחייהם של אחרים דומים להם, אנשים מאמינים שהם ידעו להתמודד בצורה טובה יותר מאשר אנשים כמותם, זוהי אשליה מוכחת של המוח האנושי, לדוגמה אנשים מאמינים כי אם הם יזכו בכסף הם ידעו איך לנהוג ולהיות מאושרים יותר בזכותו.
2. האמת היא שמתקיימת תופעת ההסתגלות אשר בעצם מחזירה אותנו לרמת האושר הקודמת לאחר אירועים בין אם הם שמחים ובין אם הם כואבים.
3. בנוסף קיימת אשליית המיקוד כפי שבדק כהנמן. כשאנו רואים מהצד מליונר שזכה במליוני שקלים נראה לנו כאילו הוא הולך להיות הבנאדם הכי מאושר עלי אדמות אבל – מבחינת אותו בנאדם מכלול חייו לא השתנה, השמחה על האושר הפתאומי לא מחזיקה לאורך זמן, כך גם קורה לנו כשאנו רואים נכה, אנו נוטים לרחם עליו בעוד הוא חי את חייו כמכלול ומשלים עם פציעתו ואולי אפילו מדווח על רמות של אושר ומימוש עצמי גבוהות משלנו, לנו יש נטייה להפריז בהשפעה המיוחסת לדבר הספציפי על רמת שביעות הרצון הכללית של המליונר או הנכה על חייו (Kahanman)

מחקר של 400 זוגות תאומים אשר גדלו בנפרד (lykken & tellegen) מוכיח כי רמת האושר זהה ביניהם על אף הנסיבות השונות בהם הם גדלו.

נמצא כי נקודת האושר הקבועה נקבעת על ידי המטען הגנטי שלנו שלנו והיא נותרת קבועה, יציבה וחסונה מפני כל נסיון להשפיע עליה (Headey & wearing), נראה כי כל נסיון להיות מאושר יותר הוא חסר טעם כמו הנסיון להיות גבוה יותר.

עם זאת, דרגת האושר הגנטית שלנו אינה בדיוק נקודה אלא טווח. בעוד שלנסיבות חיינו ישנה השפעה זמנית שאנו מסתגלים אליה עם הזמן, הפסיכולוגים זיהו פעולות מכוונות ומודעות שיכולות לסייע לנו להעלות את רמת האושר שלנו בתוך הטווח הקבוע גנטית שלנו. אותם פעולות דורשות מידה מסויימת של מאמץ, עלינו להשתדל ולעשות אותן והן אינן מתרחשות מאליהן.

(אד דינר חקר את ענין ההסתגלות של אלה העוברים תאונה וטראומות נוספות ומצא כי ישנם 2 מקרים יחידים בהם אנשים לא חוזרים לרמת האושר המקורית שלהם: לאישה המאבדת את בעלה יקח 5-8 שנים לחזור לעצמה וגם פיטורין מעבודה משפיע גם לאחר שהאדם חזר למעגל העבודה.)

שלושת הגורמים העיקריים המשפיעים על מידת אושרינו (Lyubomirsky):

50% דרגת אושר קבועה גנטית, 10% נסיבות חיים, 40% פעילות מודעת יזומה.

קראו את מאמרי ההמשך….