חשיבה יצירתית ניתנת לאימון והיא משאב חשוב בארגונים לומדים

למדנו והפנמנו לענות על שאלות, לתת תשובות, ולחפש את התשובה הנכונה, יש תשובות "נכונות" ויש תשובות "לא נכונות".

כשאני מבקשת מאחד המשתתפים בסדנאות שלי:  "תן לי מילה…"  או " תן לי משפט…" הנשאל נשאר בלי מילים, מחפש את התשובה "הנכונה", את התשובה לה אני מצפה, את התשובה שלא תציג אותו כאדם גס, מיני מידי, מטומטם או בלתי שפוי.

התשובה שאני מחפשת היא המילה הראשונה שעלתה בראשו, לא המילה "המקורית" , לא זאת שתציג אותו חכם או מתוחכם, אלא התשובה הספונטאנית, התשובה הפשוטה ביותר, הרעיון הראשון.

תשובה ספונטאנית היא אינטויטיבית, מתאימה לסיטואציה ואמיתית.

בשיטות אבחון ומיון מבקשים לפעמים להשלים ציור. יש אנשים שרואים בשני קווים מקבילים גזע של עץ, אלה היצירתיים? אחרים ישלימו קו לא ישר למעגל, אלה הם הלא יצירתיים?

יתכן שאדם "לא יצריתי" בעצם מנסה לחשוף את עצמו כמה שפחות. נמנע המחשיפה המאיימת.

יתכן שהחשש מפני ביקורת, החשש מלהיות "ערום" או "מקוטלג" בקטגוריות כגון מובן מאליו, גס, לא שפוי, או פשוט "לא מקורי" גובר על כל נסיון להיות חופשי.

אנחנו רגילים להנחת היסוד שאומרת שהאנשים המפעילים ביקורת הם ראויים להערכה, הם אלה שמזיזים דברים קדימה ומניעים תהליכי התקדמות. אולי ההפך הוא הנכון, רק כאשר החשיבה היצירתית תתפוס את המקום של החשיבה הביקורתית, נוכל להתייחס לאדם ביקורתי כמישהו שלא מסוגל להתבונן במציאות בצורה חיובית ובאופן בונה ובכך לעודד יצירה חופשית.

הכבוד והחשיבות המוגזמת שמעניקים "לביקורת הבונה" מולידים מלכודת של הטעיה. ביקורת בונה היא ביקורת. ביקורת כרוכה בשליליות, חברה הרואה ביצירתיות סגולה בעלת עוצמה חייבת להזניח את הביקורתיות ולהתרכז בעשייה, במחשבה חיובית, באבחון הפוטנציאל לשיפור ובקדמה.

אין להבין מכך שלא תתאפשר בדיקה של תהליכים או סידור מחדש של משאבים לתוצאות טובות יותר. כל עוד העמדה הבסיסית היא חיבית ויוצרת, היא בונה ומניעה, הרי שאז האנושות תצא מחוזקת ובעלת אפשרויות עתידיות טובות יותר.

החשיבה הביקורתית אליה אנחנו רגילים יוצרת מעגל קסמים של פחד להיחשף. מצב זה גורם ליצירת תבניות חשיבה מוכרות. רפרטואר מחשבתי ידוע ובטוח, מקום בטוח שהוא ההפך מחשיבה יצירתית.

הדמיון חייבת להיות פעולה טבעית המתבצעת ללא מאמץ, כמו לחוש. אנחנו חשים חום, קור, כאב ועוד…ללא מאמץ מיוחד, ללא חוויית מאמץ ומבלי להחליט: "עכשיו אני הולך לחוש".

כשאנחנו קולטים גירועים מהסביבה, באופן טבעי מבחינים בצבעים, בריחות ובסימנים נוספים מבלי להרגיש כמתאמצים. המאמץ להיות "מקוריים" הוא האויב הגדול של היצירתיות.

הרגשת הביטחון ביכולת לזהות במדויק משהו מקורי, לדוגמה, מבקרי אומנות מרגישים בטוחים ביכולתם לזהת אומנת אונגארדית. המושג שלנו של מקוריות מתבסס על מושגים קיימים, אם הקבוצות העוסקות באומנות אונגארדית לא היו עושות דברים דומים איך היינו מזהים במה הן עוסקות?

משקלה של צורת החשיבה היוצרת בעיצוב העתיד הרצוי היא עצומה, הצורך בהבנת התהליכים המחשבתיים הכרוכים בה והתרגול המעשי הוא מיידי. המנהיגות המעצבת של היום תשפיע על עתיד היחסים העסקיים, על תפיסת הארגונים ועל החברה כולה. ארגון המעודד יצירתיות ולקיחת סיכונים הופך ללומד, למודרני ולמעודכן. המנהיגות כיום חייבת להבין, לפתח ולהעצים יכולות יצירתיים.

חשיבה יצירתית ניתנת לאימון. כדי להגיע למצב אופטימלי של מודעות ליכולות ולפוטנציאל היצירתי הקיים בנו, מודעות לכוח המחולל שינוי והמניע להתקדמות, התפתחות, חידוש והתחדשות, יש צורך בשיחרר משיפוטיות וביקורת. יש צורך בהבנה עמוקה של דפוסי החשיבה ולאימון אפקטיבי של הספונטאניות, הגמישות והדימיון.