הפינה של טוי – סו שף

קוראים לי Toy, הכלב של נועם.

אנשים אומרים ששום דבר לא קורה סתם. אז אני מניח שגם השם שלי לא נבחר במקרה.

(אבל זה לנביחה אחרת…)

כבר שנתיים וחצי שאני מלווה את נועם במסע שלו וסוף סוף הוא החליט לתת גם לי לדבר.

מסתבר שבנועם יש גם קצת ד"ר דוליטל, ככה שהוא ואני מצליחים לתקשר והנביחות שלי יהפכו באמצעותו לפינה באתר התרמיל.

אז חוץ מלהשתולל בגנים הציבוריים, לקפוץ על כל מתאמן שמגיע לאימון ולשחק כמעט בכל חפץ שיש אצלנו בבית, אני גם אנבח לכם על משחקים שמסייעים לנועם כמאמן אישי.

הנה ה"הב הב" הראשון שלי…

אומנות הסושי

אוכל. מסתבר שזה מעסיק גם אנשים. לא רק אותי…

כשאני רואה את נועם אוכל, אני אוטומט נעמד לידו ומביט עליו בעיניים שאומרות "תן לטעום, בן אדם…". נועם קורא לזה דפוס התנהגות.

הדפוס שלו, זה שאחרי חמש דקות שהוא אומר לי שהפעם אני לא אקבל…הוא נותן לי ביס. ככה זה, אף אחד לא יכול לעמוד מול ה-Pappy Face  …אפילו לא המאמן המוכשר ביותר.

בכל מקרה, נחזור למשחק של האוכל. האחיין של נועם הכיר לנו את הסושי-שף. במשחק הזה מכינים סושי, על כל סוגיו, משרתים לקוחות ומזמינים מוצרים שנגמרים.

כשהאחיין משחק, נועם ואני מביטים בו בעניין. אני מקווה שמתישהו אני אקבל לטעום…נועם טוען שניתן ללמוד מהמשחק הזה המון על דפוסי ההתנהגות שלנו.

אבל בינינו, הוא אומר את זה על כל משחק…

פעם כשנועם החליט לשחק במשחק הזה, התיישבתי עליו, ונתתי יללה כזאת שהמשמעות שלה – הפעם אני רוצה דוגמא. איזה דפוסי התנהגות ניתן לזהות ממשחק של ניהול מסעדת סושי ?

נועם התחיל לשחק.

קודם בוחרים שם למסעדה. מסתבר שלשם יש משמעות…

למשל, לי קוראים טוי. נועם בחר אותו ביום שהוא אסף אותי מ- SOS. הוא אמר שהייתי כזה רגוע וביישן, הייתי הכלב החדש בשכונה. הצעצוע החדש של נועם. זה שהחליף את בזוקה… הוא קיווה שיהיה לנו כיף ביחד. שנשחק הרבה. לכן הוא קרא לי טוי.

בשלב הזה, לא מדובר בדפוס. מדובר בבחירה של שם. לכן נבחתי בחוזקה…אני רוצה דוגמא אמיתית.

בשלב הבא, צריך להתחיל לשרת לקוחות. יש כמה דרכים לעשות את זה.

לי זה נראה מובן מאליו. הם מבקשים אוכל, אתה נותן. בדיוק כמוני.

נועם טוען שיש מעבר. לטענתו, בנקודה הזאת, אפשר לראות דפוס התנהגות ראשון.

"האם אנחנו לומדים את התפריט בעל פה לפני שמתחילים את המשחק? האם לפני כל לקוח אנחנו פותחים את ההוראות ורואים איך מכינים את המנה? האם אנחנו פשוט מנסים, עד שמצליחים להרכיב את המנה הנכונה?"

הטענה של נועם אומרת, שאנשים שדפוס ההתנהגות הבולט אצלם הוא להתכונן לכל משימה, ילמדו את התפריט ורק כשהם יהיו בטוחים שהם יודעים, הם יתחילו את הפעילות היומית שלהם.

במשחק הזה, בדיוק כמו בחיים (ככה נועם טוען…) להיות מתוכנן, לדעת מה המטרה ואיך מגיעים אליה, זה דרך מצוינת להצליח.

לעומתם יש אנשים שאחד מדפוסי ההתנהגות שלהם זה ללמוד "על הדרך"…אלו, עושים בהתחלה הרבה טעויות מבזבזים הרבה מנות, הרבה כסף.

לטענתו, במשחק הזה (ואני משלים בנביחה "בדיוק כמו בחיים"…) ייקח להם יותר זמן לעבור את השלב הראשון. הם ישאירו מאחור הרבה לקוחות מאוכזבים. מה שכן, הם יהיו מרוצים מהדרך שהם עשו. הם הצליחו.

ליקקתי את היד שלו בהנאה. נועם נראה לי מה"מתוכננים"…עובדה, הוא לקח אותי רק אחרי שהוא החליט שהוא רוצה כלב. הוא נתן לי שם, שמשרת את המטרה שהוא ייעד לי. הוא נתן לי במה, כדי להסביר לכם מה אפשר ללמוד ממשחקים…

נועם משך את היד שלו מהלשון שלי, לחץ על continue והתחיל לשחק.

עם כל הכבוד לי, הוא רוצה לשחק…ואתם ?

הקישור למשחק:  http://www.tapuz.co.il/game/5742.html