השמנת יתר- ריפוי מדיאטות ?

האם את אוכלת יותר מימה שהגוף שלך צריך ? והאם את אוכלת מזון שאינו מזין ? את בוודאי יודעת את התשובה, כי את פשוט מרגישה אותה בבריאותך, בתנועתך, בהרגשתך ,ובדרך שאת חיה עם גופך.

מרבית האנשים מתייחסים אל רכבם בדרך של הכבוד הראוי הרבה יותר מאשר לגופם. האם זה לא מעורר פליאה ? הרי את חתיכת הפח , ולא חשוב מה שוויה ניתן  להחליף וגם את חלקי החילוף. אבל האם יעלה על הדעת  בעיני בעל מכונית כלשהיא להכניס מים במקום המיועד לשמן, או לדלק, או הפוך ? נשמע רעיון מופרך ומטורף ? למה להכניס לרדיאטור שמן? ובכן , למה להכניס לגוף שלך, שהוא הכלי שמשמש אותך ל -75  או  80 שנה הבאות שמני טראנס, עשן סיגריות, סוכרים, מזון בעל קלוריות ריקות ? ולדחוס כמויות מפטמות כמו לאווזים ? נשמע מטורף? כנראה שכן !! אם כך למה אנשים נוקטים בפעולות מזיקות כלפי גופם , למרות שהם יודעים שהם עושים זאת, ובוודאי לא היו רוצים לשאת בתוצאות ? הרי אנחנו חיים במאה שבה ניתן לקבל הכי הרבה מידע בענייני דיאטות, תזונה, משקל, תרופות להרזיה,השלכות של השמנת יתר  על הבריאות, וכאילו כלום להכעיס, מעגל ההשמנה וההרזיה כאילו מעולם לא נפתר. יש את הרזות ויש את השמנות, ואת אלה שבניהן שנמצאות בעיסוק מתמיד במזון, במאבק ,בהימנעות.   האוכל הפך לדיבוק כפייתי ממש! ויש את החיות בין דיאטה אחת לדיאטה אחרת. בין אקורדיון מתרחב לאקורדיון מתכווץ. האם נגזר על האוכלים למיניהם כל חייהם לחיות במאבק ? האם הכרחי להזיע בחדר כושר ? האם צריך להיות במשטר ומשמעת כל הזמן כדי להיות רזה, לספור נקודות וקלוריות ? או להיכנע ולוותר, ולסבול  מסיכונים אדירים בבריאות? נאכל היום כי מחר נמות ? האם אוכל הוא הבעיה ?

האם מישהו עצר פעם לשאול את עצמו מהו שורש הבעיה ? העניין משול לעץ, אתה יכול לגזום את ענפיו, אך השורש החי והענפים מצמיחים בכל פעם ענפים ועלים חדשים. אך אם תגדע את השורש לא יהיה יותר עץ. הדיאטות וכושר גופני הינם ענפי ועלי העץ, נכון אפשר לגזום, אך בכל פעם ,זה יצמח מחדש. אם כך מהו השורש, שאם נגדע אותו לא תהיה יותר בעיית השמנה ?

מזון הוא דבר חיוני, חיובי, קיומי, מזין  והכרחי, ­והופך למזיק רק כשנעשה בו שימוש לא נכון ,ממניעים לא נכונים.

 השורש אינו המזון אלא התחושות שקשורות במזון.

האם את אוכלת רק כשאת באמת רעבה ? האם את אוכלת  מזון מזין ?האת את אוכלת בכמויות מאוזנות?אם התשובה  לאחת או יותר משלוש השאלות היא – כן , המשיכי לקרוא כדי להבין.

האם ניתן להגיע בכלל למצב של לאכול רק מתוך צורך גופני אמיתי, ומזון נכון ? ובמה זה כרוך ? האם אדם מהישוב יכול לעמוד בתקנות אלו, והאם זה דורש כוח רצון, משמעת, סיגוף, שליטה עצמית ?

ובכן זה בדיוק העניין, רק כשהמזון הופך לסוגיה מרכזית כל כך בחיים המצריכה יחס של סיגוף, משמעת,

כח רצון ,סלידה, או ההפך השתוקקות , ריצה אחר הנאות המזון ,רק אז מתחיל הסבל! וניעה בין חידושי דיאטות למינן .

 נלך לרגע לימים שאין לכם חשק לאכול בכלל, ימים של חולי, בחילות והקאות , או דיכאון, או מאהובות , מה הקשר ?

הקשר הוא שהגוף עם המנגנונים המווסתים אותו לאיזון, ההורמונים והחומרים הכימיים שבגוף פועלים בד בבד עם המצב הנפשי בהתאמה. אם התחושות של סיפוק, עונג, הנאה, ניחום, פיצוי,שליטה ,אהבה , וכד' נקשרו בקשר ישיר למגע של מזון בפה ובקיבה, אז המפלט הקל ביותר להגיע לתחושות אלו הוא להשיג את התחושות באמצעות מזון . יותר ויותר ילדים סובלים מהשמנה במאה הזאת, כי יותר ויותר ילדים סובלים מבדידות ומקשיים רגשיים להשיג במשפחתם יחס בשל הורים עסוקים מדי שעות רבות בעבודתם.   למעשה קיים קשר של התמכרות, כל פעם שיהיה לי קשה/רע הדרך להתמודד עם תחושות אלו ,יהיה להעניק לעצמי את "הפרס המנחם " באמצעות מזון. לאט לאט זה הופך להרגל נרכש, ואוטומטי, היד רצה אל ארון המטבח ושולפת חטיף , או בולמוס של אכילה , אחר כך הקשר שבין הסיבה לתוצאה נשכח, וההתמכרות למזון באמצעות השתוקקות וסלידה הופכת לתהליך צמוד בין הנפש לגוף הנראה כי הוא בלתי נשלט, ונראה כי צריך לדכא את המזון באמצעות דיאטות,  ספירת קלוריות, או שימוש  במשלשלים או בהקאות וריצה על ההליכון. מפה נראה קשר קטן מאד בין היכולת שלי לשלוט על "דחף בלתי נשלט" על משהו שהוא גדול ממני, ולזה נוספות אמונות ודפוסי חשיבה מגבילים שהופכים להיות "בעיה", הצרכים הרגשיים שלנו והביטוי העצמי נמוגים תחת הררי שומן ,  רגשות אשם  ודימוי גוף פנימי מתעוות , ופתאום לא ברור מי היה קודם הביצה או התרנגולת ואז קל להזדהות עם גורמים גנטיים  ומבנה גוף בסיסי, וחילוף חומרים איטי  ועוד סיבות ותירוצים המצדיקים את ההתנהגות הלא מאוזנת שנובעת  מדחפים לא מאוזנים של תשוקות וסלידות לגבי תחושות של מזון . מבחינת דימוי גוף, לא נראה  מנקודת מבט זאת שהגוף יכול להיות במצב אחר  אבל מה היה קורה אם פשוט היית מאוזנת רגשית? המזון היה רק מזון, דבר ניטראלי ללא כל המטענים הרגשיים ללא יחסי דחייה/משיכה, היית אוכלת באופן טבעי את מה שדרוש לגוף, ובכמות שדרושה לגוף ,ורק כשאת באמת רעבה ,ללא זלילות, ללא הרעבות.

האם ניתן לחזור למצב הטבעי הזה? להגיע למצב של ריפוי? החלק האופטימי הוא שכן, למי שמוכנה באמת לקחת אחריות על חייה  . זה נעשה בסדנאות שבהן עובדים על מספר נושאים בטכניקות חדשניות העוקפות את החלק השטחי המודע של המח ומנתבות  לאיזון רגשי/גופני. הדגש הוא על ההווה ועל קבלה עצמית עמוקה , יציאה מהתמכרות ולמידה של תפקוד בחיים מתוך איזון צרכים רגשיים והשגת מוקד שליטה פנימית. תוכנית אימון יחודית שמטרתה השגת חופש פנימי ואכילה מאוזנת .

,