טלאולוגיה

זהו תחום בפילוסופיה אשר חוקר את התופעות בעולם על פי מטרה או תכלית, תוך כדי התעלמות מסיבותיהן. בבסיס הטלאולוגיה הטענה כי היקום בנוי בצורה מכוונת לצורך מטרה ואי לכך יש בו סדר מתוכנן. גישה זו נשללה על ידי פילוסופים כמו דיוויד יום, אשר טענו שאין כל מגמה תכליתית בחיים ולכן שום ישות לא תכננה את העולם והכל מקרי.
תורת האבולוציה של דארווין נתנה חיזוק לגישה זו. על פי דארווין, התפתחות המינים היתה באמצעות מה שהגדיר "ברירה טבעית", באמצעות מוטציות מקריות, כאשר שינויים קטנים בין הצאצאים קיימים, ואותם שינויים שמתאימים את עצמם לסביבה שורדים ושינויים שלא מותאמים לסביבה נכחדים. זהו עקרון התפתחות המינים אליבא דדארווין מבעלי חיים נחותים עד לבעלי חיים מורכבים ביותר. יש לציין כי תורת האבולוציה של דארווין מתבססת על מוטציות, כלומר שינויים מקריים ללא כל יד מכוונת. בין הצאצאים של כל פרט יש שינויים קטנים, אותם שינויים המותאמים היטב לסביבה מאפשרים לצאצאים לשרוד ולהעביר את הגנים לדורות הבאים. מושג מודרני שיש לו קשר לטלאולוגיה הוא "העקרון האנתרופי", ולפי עקרון זה יש הסבר לגילו של היקום ולכך שהקבועים הפיזיקליים שלו הנם קבועים בסיסיים אשר יוצרים צורות חיים עם תודעה. אלה הדוגלים בעקרון זה עומדים על כך שאנו חיים ביקום שמכוון לחיים ברמה שנוצרה על כדור הארץ. בהקשר זה מעלים גם את הנקודה שאילו אחד מהקבועים הפיזיקליים היה שונה ולו במעט, החיים שאנו מכירים לא היו נוצרים. אלה המתנגדים ל"עקרון האנתרופי" רואים בו כשל לוגי אשר מתבסס על כך שדבר מה הוא נכון או לא נכון רק משום כך שמי שמעלה את הרעיון לא יכול להעלות על דעתו אפשרות שונה. יש כאלה שמגדירים את ה"עקרון האנתרופי" כרעיון ספקולטיבי שאינו מבוסס על תצפית או ניסוי, ואי לכך אין בו גם מרכיב של מדע תקני.