דת העולמות העליוניים מה היא

זו היא כותרת ספרו של הפילוסוף רודולף שטיינר שעוסקת בעיקר במהותה של הנפש. אנחנו נעסוק במהותו של היקום.

היקום הוא למעשה לפי אחת מההגדרות כל מה שהיה, כל מה שיש וכל מה שיהיה. אפשר גם להגדיר את היקום ככל החומר הקיים, כל החלל, האנרגיה והזמן. כשאתה צופה רחוק ביקום אתה צופה גם עמוק בזמן, אתה גם חווה את כמויות הזמן שחלפו לאורך המרחקים העצומים הקיימים. אתה בוחן את החוקים על פיו היקום פועל – כוח המשיכה וחוק האנרציה, אשר בהתמזגותן יוצרים את המסלולים של גרמי השמיים הנעים אלו ביחס לאלו. וכמו שהזכרנו גם את המודעות לכך שאתה צופה למרחק, אתה צופה למעשה אחורה בזמן. וכשאתה צופה נניח בכוכב או בכל גרם שמימי אחר, אתה רואה אותו כפי שהוא היה נראה כשהאור עזב אותו ולא בזמן אמת.

המופלאות של מנסרת זכוכית פשוטה, היא בכך שכשאתה על כדור הארץ אתה יכול לדעת את ההרכב הכימי של גרמי השמיים המרוחקים ממך, כשכל צבע במנסרה שנשברת על שלל צבעיה, מייצג יסוד כימי מסוים.

האפשרות שאינך בודד ביקום ושייתכן ויש ציביליזציות אשר קיימות זמן רב יותר מאיתנו, בני האדם, על כדור הארץ, ואשר פיתחו טכנולוגיה שאולי גם עולה על זו שלנו, יוצרת גם את השאלה איך אתה מתקשר איתנו בשפה שהיא קוסמית, ואשר איננה שרירותית כמו השפות על כדור הארץ.

התחושה שהינך אך גרגר בקוסמוס, הנמצא על כוכב לכת נידח, צדדי, יוצרת גם את התחושה שגרגר זה מודע לממדי היקום ואף יכול לקבוע מה יעלה בגורלו. המודעות לגבי גורל היקום וממדיו היא בעצם שאלה שתשובתה לא תבוא מן המדע, למעשה זוהי שאלה פילוסופית. יש לזכור כי מודל "המפץ הגדול" כזה שאמור לתת מענה לשאלה איך נוצר היקום, ובסך הכל מודל ולא בהכרח תורה מסיני, וכי בעצם השאלה היא אם בכלל היקום נוצר אי פעם. אנו גם יכולים לשאול אם במסגרת הגדרת היקום או היש בכלל, האם הימצאות מרחב חלל היא בגדר יישות שקיימת כמעין במה עליה מתרחשים אירועים. וכך בעצם אנו מגיעים לשאלה הקרדינלית האם גם את הריק שזה הוא מרחק חסר כל יישות גושמית בתוכו, האם היה צריך גם את זה לברור, האם הוא בבחינת משהו או לא כלום?

התשובה היא שלעולם לא תהיה לנו תשובה לכך, ובעצם העיסוק בשאלה זו ובעצם בכל מהות היקום הינה תכלית בפני עצמה גם אם איננו מגיעים לתשובות מוחלטות הקשורות לכך, כמעין עיסוק או תחושה כמו של חוויה מוזיקלית.